מסר מאוד חשוב מעביר לנו השבוע משה רבינו. תמיד היה זה חשוב, אבל בימנו אנו, בתקופה של קיבוץ גלויות וערבוב בין עדות, המסר חשוב ואקטואלי מתמיד. הייתי אומר שזה מדהים ואולי מעט מעציב עד כמה זה אקטואלי כל כך הרבה שנים.
כשמשה מודה לחכמי הלב שהשכילו לבנות את המשכן, הוא מזכיר שניים – את בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, ועמו, אומר משה: "הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן". צריך להביט כאן למציאות בעיניים ולהבין. חור היה בנה של מרים הנביאה, אחותם של משה ואהרן. זאת אומרת, שבצלאל היה סוג של נסיך שנולד למשפחה הכי חשובה בישראל. אהליאב, לעומתו, לא מוכר. גם אבא שלו ׳אחיסמך׳ לא מצלצל כמו שם מיוחס, כל השבט אליו הוא יוחס, שבט דן, נחשב לדברי רש"י 'מן הירודים שבשבטים מבני השפחות'.
לכן בא משה ומזכיר אותם יחד כאחראים שווים למלאכת המחשבת המורכבת והמוצלחת של בנית המשכן. משה לא מנסה להוציא פה את השד העדתי מהבקבוק, אלא יותר בכיוון של לנפץ את הבקבוק עם השד העדתי בתוכו.
משה בא ואומר: חברים, מבחינתי, אליבא דאמת, בכל הקשור לבנית בית לה' אין כל הבדל בין בצלאל המיוחס ובין אהליאב הלא מוכר, כולם שווים לפני הקב"ה.
עברו כמה אלפי שנים מאז והמסר של משה עדיין אקטואלי, עדיין הדברים צריכים להדהד. אדם, כל אדם, נבחן בהתנהלותו ובמעשיו הוא ולא מאיזה שבט הוא בא ומי היה הסבא שלו, ובמקרה של בצלאל הסבתא שלו.
הלואי שנדע ללמוד את המסר, הגיע הזמן.
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי, שליח הרבי לבאזל, שוויץ.