מצוות הפרשת חלה שייכת לסוג המצוות שתלויות בקדושת ארץ-ישראל והיא גם אחת משלוש המצוות המיוחדות לנשות ישראל והן: חלה, נידה, והדלקת הנר בערב שבת וחג.
נאמר בפרשת השבוע (טו, יח): "דבר אל בבי ישראל ואמרת אליהם: בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, והיה באוכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. ראשית עריסותיכם חלה".
כפי שמשתמע מן הפסוק נוהגת מצוות הפרשת החלה דוקא בארץ ישראל כאשר לפחות רוב מנין ובנין בני-ישראל נמצאים על אדמתם. לכן בזמנינו, כאשר עדין לא כל העם יושב על אדמתו, נוהגים להפריש את תרומת החלה מכח תקנת חכמים ולא מדין תורה. חכמים קבעו כי יש להפריש החלה גם בחוץ-לארץ, כדי שיהודי התפוצות לא ישכחו מצווה זו.
את תרומת החלה מפרישים מעיסת הבצק עם תום לישתה, ואם שכחו לעשות זאת – יש להפרישה גם לאחר האפייה.
חובת ההפרשה תלויה בשיעור נפח הקמח שבעיסה. מאחר שהיום טוחנים את הקמח דק יותר מכפי שהיה בדורות הקודמים נחלקו פוסקי ההלכה בענין זה. וכדאי לשאול רב מוסמך כיצד לנהוג בזה. הדעה הרווחת בשם הרב נאה ז"ל, קובעת כי כדי לברך על ההפרשה צריך להיות בעיסה קמח שמשקלו לפחות 1.666.6 גרם. וללא ברכה מקמח שמשקלו 1615.3 גרם. ויש המחמירים להפריש ללא ברכה החל ממשקל 1250 גרם קמח.
ההפרשה היא רק מעיסת קמח העשויה מחמשת מיני דגן ומעורבבת עם מים. העיסה צריכה להיות סמיכה ועומדת לאפיה או לטיגון 'יבש' אולם אם משתמשים בה לבישול במים או לטיגון בשמן עמוק, כגון איטריות או סופגניות, נוהגים להפריש חלה אך ללא ברכה. תנאי נוסף שמובא בספרי ההלכה הוא שהקמח יהווה את רוב נפח העיסה ושטעמו יורגש ולו במעט. כמו כן אין להסתפק בלישת הקמח במיץ פירות או ביצים אלא יש להוסיף מעט מים לעיסה, בשום אופן אין לחלק את העיסה לחתיכות קטנות כדי להיפטר מהחלה.
באחת משיחותיו הקיש הרבי את מצוות הפרשת החלה לחינוך הילדים: נאמר: "ראשית עריסותכם חלה תרימו תרומה", את ה"ראשית", שעות הבוקר המוקדמות, יש להרים תרומה וליחדם ללימודי קודש. את שעות אחרי הצהריים יש ליעד דוקא ללימודי החול ולא את השעות הרעננות של הבוקר.
