להילחם למען השוויון ולשמור על גבולותיו
אחת הסיסמאות הבולטות של התקופה הנוכחית היא השוויון. סיסמה זו חודרת ממש לכל תחום. התחומים הבולטים יותר הם השאיפה לשוויון בין כל האזרחים, בין גברים לנשים ובין כל העמים, אבל יש עוד עניינים רבים שגם אליהם הגיעה בשורת השוויון. כך מדברים על שוויון בין כל הדתות, שוויון בין כל סוגי הדעות וההשקפות, ואפילו על שוויון בין בני-אדם נורמליים לבין חריגים מסוגים שונים.
לכאורה, השוויון הוא דבר יפה ביותר. הכול שווים, לאיש אין יתרון על רעהו, וכל ההזדמנויות פתוחות בשווה. אך כלכל דבר, גם לשוויון צריכים להיות גבולות. ברגע שפורצים את הגבולות הללו ומחילים את השוויון על כל דבר – מקבלים שיבוש מוחלט של כל המערכות.
להיזהר מאנרכיה
למעשה, גם הלוחמים הנלהבים ביותר למען השוויון חוטאים באפליה. למשל, ברגע שמבוגרים קובעים לילד מה עליו לעשות ומה הוא חייב ללמוד – זהו חוסר שוויון. כאשר רוב מאלץ מיעוט לקיים חוק שהמיעוט מתנגד לו – יש כאן אפליה. ובעצם, כאשר החברה קובעת שהתנהגות מסויימת של פרט היא עברה, ואף מושיבה אותו בכלא בגין ביצועה – זו הפרה בוטה של עקרון השוויון.
אולם הכול מבינים ששוויון מוחלט אינו אלא אנרכיה. לא ייתכן להעניק בשם השוויון הכשר לכל חריגה. יש עקרונות חזקים יותר מעקרון השוויון, וכאשר פרט או קבוצה מבקשים לפגוע בהם – מכופפים את עקרון השוויון ומאלצים את החריגים ללכת בתלם.
שוויון נכון הוא זה שמשתלב בתוך עקרונות-יסוד אחרים ואינו פוגע בהם. מי שמבקש למצוא דוגמאות לשוויון בתוך היהדות, ימצא אותן למכביר, ועם זאת יש ביהדות הגדרות ברורות של טוב ורע ושל הבדלה בין דברים. אין זו פגיעה בעקרון השוויון, אלא הצבת גבולות מתאימים, כדי שלא ייפגעו עקרונות חשובים יותר.
טוב ורע
אותה תורה שמדברת על אהבת הגר, קובעת גם את החובות המוטלות עליו ומצווה להענישו אם יחרוג מהן. אותה דת-ישראל שמחנכת לאהבת כל אדם, מציבה את הגבולות וקווי-ההבדלה בין ישראל לעמים. אותה יהדות שמצווה על בעל לכבד את אשתו יותר מגופו, גם מגדירה בבירור את חלוקת התפקידים בין גברים לנשים.
בתחומי האמונות והדעות הדברים חדים הרבה יותר. לא זו בלבד שאין זכות לכל אדם לדגול בכל אמונה והשקפה הנראית לו, אלא בתורה נקבעו עונשים חמורים ביותר לעובדי עבודה- זרה, למסיתים ולמחטיאי הרבים. אין שום 'שוויון'. להפך, יש אמונות ודעות נכונות, ויש אמונות ודעות פסולות, שיש להילחם בהן ולשרשן. אין 'חופש ביטוי' בנושאים כאלה. להפך, חובה להגביל בכל הכוח את הפצתן של דעות פסולות, שחותרות תחת אושיות האמונה היהודית.
יאמרו שזו פגיעה בעקרון השוויון. נכון. עקרון השוויון אינו עומד מעל הכול, כשם שחופש הביטוי אינו ערך עליון. כל אלה הם דברים יפים ונכונים – בכפוף לעקרונות אחרים ובגבולות מוגדרים היטב.
זהו בעצם המסר של פרשת קורח. קורח דגל בשוויון מוחלט – "כל העדה כולם קדושים". הוא לא היה מוכן להשלים עם מעמדם המיוחד של משה ואהרון. עונשו מלמד את כולנו, כי בשם השוויון אפשר להגיע גם לשאול תחתית. כשם שצריך להילחם בעד השוויון, בתחומים הנכונים, כך צריך להילחם נגדו, במקום שהוא פורץ את גבולותיו.
המאמר באדיבות: אתר צעירי חב"ד בישראל
