תכונה רבה ניכרת לקראת ראש-השנה. המוני בית-ישראל עורכים קניות, מזמינים אורחים, מתכננים את סעודות החג. הכול זוכרים לברך את הקרובים והמכרים וגם לדאוג למקום שמור בבית-הכנסת. זו התכונה שאנו רואים ושומעים סביבנו, ועלול להיווצר רושם שמהותו של ראש-השנה מסתכמת בקניית כלים חדשים, בארוחות חגיגיות, בברכות ואיחולים, ואולי גם בתפילה בבית-הכנסת.
מי שייתפס למחשבה כזאת יחמיץ את עיקרו של ראש-השנה. איננו רוצים לזלזל חלילה בקניות ובארוחות, באיגרות-ברכה ובאיחולים. אלה דברים חשובים ונכבדים, שהם גם ממנהגי ישראל המקודשים, אבל לא בהם מתמצה עניינו של ראש-השנה.
דין והכתרה
ההכנה האמיתית לראש-השנה מתחילה חודש ימים קודם לכן. זה חודש אלול, חודש של מירוק פנימי, חשבון-נפש, התעוררות תשובה ושימת דגש על תפילה ורחמים. עצם ההכנה הזאת נותנת מושג כלשהו על חשיבותו הגדולה של ראש-השנה.
ימי ראש-השנה (ויום-הכיפורים) נקראים גם 'ימים נוראים', כי יש בהם מימד של דין ומשפט. כמו שאומרים חז"ל, שבימים הללו הקב"ה "יושב על כיסא דין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו". בימים הללו נקבע גורלנו למשך השנה הבאה, וברור שעיקר הדגש צריך להיות על התפילה והרחמים, שנזכה להיכתב בספר חיים טובים, לשנה טובה ומתוקה.
תורת החסידות מפנה את הזרקור לעבר רבדים עמוקים יותר במהותו של ראש-השנה. מהותו העיקרית של היום היא, שבו הקב"ה מוכתר מחדש למלך העולם. לכן יש דגש רב כל-כך על עניין המלכות, ובקשותינו מתמקדות בתפילה "מלוך על העולם כולו בכבודך". כאשר אנו מקבלים עלינו מחדש את מלכותו של הקב"ה ומכתירים אותו למלך עלינו ועל העולם כולו, אנו גורמים שהקב"ה גם יעניק לנו ולעולם כולו את השפע הדרוש למשך השנה כולה.
עול בשמחה
אם עיקר עניינו של ראש-השנה הוא הכתרת הקב"ה למלך, הרי העבודה הנדרשת מאיתנו היא קבלת המלכות. כשם שאצל מלך בשר-ודם עיקר עניין ההכתרה הוא ההתמסרות המוחלטת של העם אל המלך וקבלת כל גזֵרותיו, כך במלכות שמים, עיקר עניין ההכתרה הוא קבלת עול.
אמנם בכל יום ויום אנו נדרשים לקבל עול מלכות שמים (וזה בעצם עניינה של קריאת 'שמע ישראל', שבה אנו מצהירים כי "ה' אלוקינו ה' אחד"), אבל קבלת העול של ראש-השנה היא בדרגה עליונה יותר. כל ימות השנה קבלת העול היא יסוד ובסיס להמשך היום, אבל בראש-השנה היא כל מהותו ועניינו של היום.
במילים פשוטות: בראש-השנה כל יהודי צריך לעמוד לפני הקב"ה כעבד לפני אדונו, להתמסר אליו בכל לב ונפש ולקבל עליו את עולו יתברך. נדרשת מהיהודי הכרה פנימית עמוקה שמכאן ולהבא הוא מקבל עליו עול מלכות שמים ויעשה כל מה שהקב"ה דורש ממנו. קבלת עול זו עולה ומגיעה עד הדרגות הגבוהות ביותר ומביאה את הכתיבה והחתימה הטובה.
קבלת עול זו צריכה להיות מתוך שמחה, כפי שאנו אומרים "ומלכותו ברצון קיבלו עליהם". השמחה מעידה שמלכות שמים אינה כפויה עלינו, אלא אנחנו רוצים בה ורואים בה אושר וזכות. זה האושר הגדול ביותר שיצור נברא יכול לזכות בו – שהקב"ה בחר בנו להיות לו לעם-סגולה, ואנחנו זכינו להיות עבדיו של מלך מלכי המלכים הקב"ה.
כך נזכה לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, לכלל ולפרט, עד שנזכה כי השנה תהיה שנת הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד בישראל. התוכן באדיבות צעירי אגודת חב"ד בישראל. |