חמש פורענויות ארעו לעם ישראל ביום זה כפי שמוזכר בתלמוד במסכת תענית:
נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ – בעקבות העונש על חטא המרגלים ומרד העם נגד הכניסה לארץ, כשגזר עליהם הקב"ה שיסתובבו במדבר 40 שנה, התכנסו כולם בפתחי אוהליהם וביכו את "מר גורלם": "ותשא כל העדה ויתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא", וחכמינו ז"ל אמרו כי ליל תשעה באב היה זה, שאמר להם הקב"ה: "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני אקבע לכם בכיה לדורות".
חורבן בית ראשון – חילות בבל נכנסו להיכל בית-המקדש והציתו אש במקום הקודש.
חורבן בית שני – אף הבית השני נחרב – ע"י המצביא הרומי טיטוס – בתשעה באב.
נלכדה ביתר – ביום זה, בימי מלחמת בר כוכבא נגד הרומאים, נפל מבצרם החזק של היהודים בעיר ביתר, שמלבד היותה מרכז אוכלוסין היוותה גם מרכז תורני-רוחני גדול שהזין את כל יושבי הארץ. בנפילת ביתר איבדו היהודים את תקוותם לנצח במלחמה.
נחרשה העיר – הרומאים לא הסתפקו בשלילת זכויות עם ישראל על אדמתו אלא שלחו גם יד זדונית בליבה של ירושלים. הם חרשו את אדמתה וכמעט שלא השאירו בה כל שריד. בכך התממשה נבואת מיכה ; "ציון-שדה תחרש".
תשעה באב נקבע כיום צום ואבל. מרבים בו במנהגי אבלות ונמנעים מכל דבר שיש בו כדי לבדח את הלב או לגרום לעונג. לא עוסקים בתורה לפי שזו מרחיבה את הדעת ומענגת את הלב, אבל קוראים במדרש איכה ואגדות החורבן המובאות בתלמוד.
כמו ביום הכיפורים הרי שהצום מתחיל מהלילה ומרגע זה קיים גם איסור להתרחץ, לנעול נעלי עור ולקיים יחסי אישות. בארוחה המפסקת שלפני הצום נוהגים לאכול ביצה קשה, שהיא מאכל אבילות, אותה מטבילים באפר, זכר לאפר שנותר מבית-המקדש שעלה בלהבות. מרגע זה ועד למחרת בצהריים נוהגים לשבת על שרפרפים נמוכים – כאבלים. בערב הולכים לבית-הכנסת וקוראים במגילת 'איכה' שחיבורה מיוחס לירמיה הנביא, ובה מגוללים תאורי החורבן ויסורי הגולים. אחר קריאת המגילה אומרים מספר קינות ונפרדים בלא לברך איש את רעהו בשלום.
בתפילת שחרית אין מתעטפים בטלית ואין מניחים תפילין. לאחר קריאת התורה אומרים פרקי קינות המלוקטים בספר מיוחד – 'קינות לתשעה באב' – ובהם תאור סבלותיו של עם ישראל למן חורבן בית ראשון ועד לתקופות יותר מאוחרות. אחר-הצהריים מתכנסים בבית-הכנסת לתפילת מנחה, מתעטפים בטלית ומתעטרים בתפילין ומשלימים את סיום תפילת שחרית. בתפילת העמידה מוסיפים פרק מיוחד הפותח במילים: "נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים".
עם צאת הכוכבים מתפללים ערבית של יום חול ולאחר מכן עורכים קידוש-לבנה. את הצום שוברים בארוחה חלבית, שכן עד לשעות אחרי הצהריים של יום המחרת, עשירי באב, יש להמשיך ולנהוג כב'תשעת הימים' הקודמים ואין אוכלים בשר ויין.
בתלמוד מסופר שביום שחרב בית-המקדש נולד מושיען של ישראל, וזהו ביטוי נוסף לפנימיות הטוב הטמון ביום זה, שיתגלה לעתיד לבוא כאשר יהפך יום תשעה באב ליום ששון ושמחה, במהרה בימינו אמן.