הפרוכת הייתה מסך אשר הפריד את בית המקדש לשני חלקים – אזור קודש הקודשים בו עמד ארון הברית ואזור הקודש בו עמדו מנורת הזהב, מזבח הזהב ושולחן לחם הפנים.
בספר שמות מסופר על הציווי על משה רבנו ליצור את הפרוכת:
"וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי–וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר; מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ, כְּרֻבִים; וְנָתַתָּה אֹתָהּ, עַל-אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים, מְצֻפִּים זָהָב, וָוֵיהֶם זָהָב–עַל-אַרְבָּעָה, אַדְנֵי-כָסֶף וְנָתַתָּה אֶת-הַפָּרֹכֶת, תַּחַת הַקְּרָסִים, וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת; וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת, לָכֶם, בֵּין הַקֹּדֶשׁ, וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
הפרוכת עשויה "תכלת" – צמר צבוע בצבע תכלת – צבע שנוצר על ידי שימוש ברכיכה הנקראת חילזון, "ארגמן" – צמר הצבוע בצבע אדום, שמעורבים בו צבעים נוספים על מנת ליצור את צבעי הקשת – ירוק, לבן ושחור, צבע "תולעת שני" – צבע אדום, וצבע ה"שש" – צבע פשתן לבן.
רש"י מפרש את הביטוי "כרובים מעשה חושב" – "כרובים שהיו מציורין בהן באריגתן, ולא ברקימה שהוא מעשה מחט אלא באריגה בשני כתלים – פרצוף אחד מכאן ופרצוף אחד מכאן – ארי מצד זה, נשר מצד זה".
הדמויות של הכרובים נארגו כחלק מן הפרוכת ולא נסופו לבד מאוחר יותר. הפרוכת הייתה מורכבת משתי שכבות – אחת לכל כיוון.
