בערב ראש חודש אייר תשט"ז (1956) התרחש פיגוע טרור רצחני בבית הספר למלאכה ביישוב כפר חב"ד, שבו למדו תלמידים מכל רחבי הארץ, מקצתם עולים חדשים. חוליית מחבלי ה"פדאיון" חדרה למקום, בשעה שהילדים עמדו בתפילת ערבית. הם פרצו לבית הכנסת, וירו ללא הבחנה בילדים.
היה זה לעת ערב, התכנסו התלמידים ומדריכיהם לבית הכנסת לתפילת ערבית. המדריך, בחיוך ובשביעות רצון שהתקשה להסתירה, שוחח עם הילדים כמה דקות ואז החלה תפילת ערבית, שתיזכר ותהדהד עשרות רבות של שנים לאחר-מכן.
קצת לפני תפילת שמונה-עשרה, כבה האור וזעקות מקפיאות-דם נשמעו מכל עבר. מחבלים מרצחים, 'הפדיון' כפי שנקראו אז, ירו ללא הבחנה לעבר התלמידים ומדריכיהם, וזרעו הרס וחורבן.
מלבד הפצועים בדרגות שונות, נספרו 5 הרוגים: 4 תלמידים ומדריכם הרב שמחה זלברשטרום. בין ההרוגים – 2 התלמידים החדשים שהגיעו באותו היום…
מי ששלח ופיקד על חוליית מחבלי הפדאיון היה קולונל ("ביכבאשי") מוסטפא חאפז, טרוריסט צמאי-דם מייסד אירגון 'הפדאיון', ומי שנחשב כאבי הטרור האיסלמי נגד ישראל בשנים שלאחר קום המדינה. האיש שהצליח להחדיר מאות אנשי פדאיון לשטח ישראל, שביצעו פעולות טרור ורצח בכפר חב"ד, באשקלון, במושב שפיר ובישובים רבים אחרים. המסתננים הללו תקפו אוטובוסים ציבוריים וכלי רכב של אזרחים, הרגו חיילים והצליחו לשתק ישובים רבים החל מדרום הארץ ועד למרכזה.
לא ארכו הימים, ומוסטפא חאפז קיבל את עונשו הראוי לו. בתחילת יוני 1956 הורה בן גוריון לרמטכ"ל משה דיין להפעיל את צה"ל בכל דרך אפשרית, לרבות חיסול ממוקד, כדי לסכל את פעילות הפדאיון והוחלט לחסל את חאפט' באמצעות ספר קוד-שידור (ספר המשמש להצפנת שידורים מן הסוכן למפעיליו בישראל), שהוצג בפניו על ידי "סוכן כפול". ב-11 ביולי 1956 בשעות אחר הצהריים הגיע הסוכן הכפול למשרדו של מוסטפא חאפט' וגולל בפניו משימה שהטיל עליו מפעילו הישראלי. הקולונל "בלע" את הפיתיון והחליט להציץ בספר כדי לברר מה העבירו אנשי הצבא הישראלים…כאשר פתח את החבילה ובה הספר הממולכד הופעלה הפצצה וחאפט' נהרג במקום.
אבל דומה כי את העונש הכבד ביותר קיבל הטרוריסט מוסטפא חאפז דווקא מבתו, נוני דארוויש, שתהפוך מרצונה החופשי למסבירנית פרו-ישראלית מטעם עצמה. לפני כמה שנים הרצתה נוני בפני "המכון הבינלאומי לחקר באנטישמיות ע"ש וידאל ששון", ובין השאר התבטאה: "לדעתי, ישראל היא המדינה הכי נפלאה במזרח התיכון, היא נכס למזרח התיכון". נאום בתו של המגה-טרוריסט מוסטפא חאפז. מי היה מאמין?
כבר בילדותה הייתה נוני נערה סקרנית וביקורתית, והתנגדה בסתר לבה להטפה ולשנאה של בני עמה ולכל מי שאינו מוסלמי ובעיקר כלפי יהודים וישראלים.
"הפארדוקס הוא", היא מספרת בחיוך, "שכאשר אחי לקה באירוע מוחי, החליטה המשפחה שהמקום הנכון ביותר להחלמתו הוא להעבירו לטיפול בבית-חולים ישראלי. בתוך תוכם", מוסיפה נוני, "הערבים יודעים שניתן לסמוך על היהודים כשזה מגיע להצלת חיים. אחי אכן קיבל את הטיפול הכי מסור והכי טוב שאפשרי והוחזר לעזה רק לאחר שמצבו הוטב".
נוני הכירה ועבדה עם יהודים, וכפי שהיא מעידה ש"עם רבים מהם נקשרתי בידידות גדולה ובאהבת-נפש. החיכוך עם יהודי ארה"ב והחיים באווירה חופשית ודמוקרטית, חיזקו אצלי תובנות והראש נפתח".
אחד המסרים העוצמתיים ביותר של נוני דארוויש הוא – חוסר ההבנה של האמריקנים את מהות הדת המוסלמית, שלדבריה מורה למאמיניה לשקר, להונות, לרמות, להרוג ואפילו למות, כדי להשיג בסופו של דבר את החזון של עולם כל-מוסלמי. "זוהי מלחמה רוחנית שכל האמצעים לנצחה כשרים בה", אמרה, והוסיפה בתוגה שרוב האמריקנים אינם מבינים זאת, ולכן הם מנסים ללחוץ על הממשל הישראלי המותקף, משל הוא אשם ברציחות ובהרג חפים מפשע.
אבל כל אלה, לא הצליחו לשנות את המציאות המרה, את הפיגוע הנורא, שאירע באותו לילה קשה ומצמרר, בבית-הספר למלאכה בכפר-חב"ד, שכמעט ומוטט את הכפר החסידי הצעיר, לולא עידודו הנמרץ של הרבי מליובאוויטש שהביאה לשגשוגו של הכפר ולהמשך פיתוחו המואץ.
מיד לאחר הטבח בכפר חב"ד שלח הרבי מליובאוויטש מברק מיוחד: "תקותי חזקה אשר בעזר השי"ת השומר בעינא פקיחא ומשגיח בהשגחה פרטית, תתגברו על כל מונע, תתחזקו בבנינים הפרטיים והציבוריים, תרחיבו כל המוסדות בכמות ובאיכות, ומתוך מנוחה הרחבת הדעת יתגדל יתאדר לימוד תורתינו חומתינו, תורת חיים ודברי אלוקים חיים, וקיום מצוותי' בשמחה וטוב לבב וחי בהם ומכפר-חב"ד יפוצו מעיינות החסידות תורת ומעשי נשיאנו הקדושים עד שיגיעו גם חוצה לקרב לאבינו שבשמים את כל אחינו בני ישראל בחסד וברחמים ולהביא הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו בקרוב".
גם כאשר רצו להעביר את מוסדות חב"ד לתל-אביב ה"בטוחה" יותר כתב הרבי לחסידיו: "..אם בכל מקום ומקום, הנה לא ינום ולא יישן שומר כל אחד ואחת מישראל, על אחת כמה וכמה בכפר חב"ד … והנה אין מענייני להפחיד חס ושלום. אבל המקום המשומר עתה ביותר בארץ הקודש ת"ו, הוא כפר חב"ד. והרשות בידו לפרסם דעתי זו ברורה, לכל שימצא לנכון…"