בית חב"ד זכרון יעקב

העלייה 21, זכרון יעקב

זמני תפילות

א׳ - ו׳: שחרית: 08:30 | מנחה וערבית: בזמן
שבת: שחרית: 09:15

"באותה שניה, הפכתי לבעל תשובה ולחסיד של הרבי"

הוא היה סטונדט שחיפש את דרכו.. כשרצה 'להתאוורר' ונסע למנהטן עם ידיד, גילה לאכזבתו שהוא 'פיספס' את ה'לעקאח' האחרון ● סיפור אישי

 

המראה החיצוני לא מסגיר כלום. חסיד חב"ד מן המניין. המבטא מסגיר את המוצא הצרפתי.

ר' דוד ג. הוא בכיר בחברת מחשבים בינלאומית ידועה, שיש לה סניף מרכזי בדרום ארה"ק. כחב"דניק לכל דבר וענין הוא משתדל לארגן שיעורים והתוועדויות עם מאות העובדים במעבדות המחשבים, עם מרצים ומשפיעים אורחים, ומהווה דוגמא אישית לכל דבר וענין.

אבל לפני שנים לא רבות, הוא בכלל לא היה מודע לכך.

את התקרבותו הראשונה, וההתוודעות לעולמה הקסום של תנועת חב"ד הוא חב לשליח כ"ק אדמו"ר זי"ע בעיר ניס שבצרפת, הרב יוסף יצחק פינסון.

הוא היה בן 18 בלבד, באמצע הלימודים שלו באוניברסיטה, כאשר השליח המליץ לו להצטרף ל'גרופ' המפורסם של המקורבים ממדינת צרפת, ולחוות את ימי חודש תשרי במחיצתו של הרבי. היה זה תשרי ה'תשמ"ז. הוא נחת אחרי יום כיפור, ותכנן לשהות עד אחרי שבת בראשית.

מי שליווה אותו והדריך אותו במקום, לבקשת השליח מניס, היה התמים יוסף טייב, כיום הרב טייב משמש כשליח ורב ומד"א בקהילת חב"ד בווענסען שבצרפת.

הוא הסביר לו מי זה הרבי, ומה זה ראש בני ישראל. מתי הרבי מתפלל מנחה ומתי ערבית. מה המשמעות של כל התוועדות ושיחה, וכל מעמד קדוש במחיצתו של נשיא הדור.

● ● ●

בחול המועד סוכות 'נשבר' לו. הוא הרגיש שהוא חייב לנשום קצת אוויר רגיל. משהו מוכר לו יותר. לקח חבר טוב שגם היה בקבוצה, ונסעו לבלות יום במנהטן.

זה היה הושענא רבא. וכשחזר לבית חיינו 770, בישר לו בצער טייב שהוא 'פיספס'.

מה פיספסתי כבר? שאל הקשה דוד. וטייב הסביר לו באריכות ובנועם, את מעלת ה'לעקאח' שמקבלים מהרבי. את האפשרות הראשונה לקבלת פיסת עוגת הדבש בערב יום הקדוש, יום הכיפורים. ואת האפשרות השניה והאחרונה ביום הושענא רבא.

היום הייתה ההזדמנות האחרונה שלך, ופיספסת. חיפשתי אותך בכל האיזור, ולא יכולתי למצוא אותך, סיים.

הוא הרגיש שבור כולו. ולפתע, ניעור בו רצון עצום ובלתי נשלט לקבל 'לעקאח' מהרבי ויהי מה. טייב הסתכל עליו, ואמר לו שזה לא שייך. הרבי נמצא כעת בחדרו הק' לאחר יום עבודה ארוך ומאומץ. הוא יוצא לביתו בעוד דקות ספורות, ואמור לחזור ל-48 שעות של שמיני עצרת ושמחת תורה. הרבי מנהיג את העולם, את עם ישראל, הוא לא פנוי לאיחורים.

אבל דוד לא נרגע, הוא ביקש במפגיע לדעת איפה נמצא המזכיר של הרבי. טייב הראה לו את חדר המזכירות. הוא נכנס ומיד החל טוען עם המזכיר שהיה שם באותה עת, הרה"ת ר' יהודה לייב (לייבל) גרונר שיחי'.

 המזכיר הסביר לו באדיבות, למרות השעה הדוחקת והזמן הלחוץ, שזה בלתי אפשרי. ואין סיכוי. הוא התרגז, והחל להרים את הקול בדרישה בלתי מתפשרת. הויכוח המשיך והטונים החריפו. לא היה נראה שמישהו יצליח לשכנע את השני.

● ● ●

לפתע נפתחה הדלת. בפתח עמד המזכיר הרב קרינסקי, שקרא לעמיתו לצאת החוצה לחדר המבוא. הרבי ממתין לו.

מתברר שהרבי יצא מחדרו הק' לכיוון הבית. אולם שמע הצעקות של הויכוח הקולני בחדר המזכירות הגיעו לאוזניו, והוא ביקש לברר מה קורה שם. הרב גרונר ניגש ודיבר עם הרבי באידיש. דוד לא הבין מילה. הוא רק שיער שהמזכיר מסביר את פשר הויכוח ואת סיבת הטונים הצורמים.

הוא חיכה בתדהימה בפנים, וכשהרב גרונר נכנס אמר לו "צא החוצה. הרבי יתן לך את מה שאתה מבקש". הוא נשאר עומד על מקומו, ולא הבין מה פשר ההוראה. לאן לצאת? מה יש בחוץ? מה פתאום הרבי עכשיו יתן? הלוא הוא בדרכו הביתה.

הרב גרונר קלט מה קורה, והראה לו את הסוכה העומדת בחוץ. חכה בפתח הדלת, היא תיפתח עוד מעט והרבי יתן לך ביד את פיסת ה'לעקאח' שלך.

כשהוא רועד כולו, ונרעש מעוצמת המעמד, חיכה דוד בפתח הסוכה של הרבי. והנה נפתחת הדלת, הוא שם לב שהרבי חגר אבנט זה עתה. הרבי נטל פרוסת 'לעקאח' מתוך הקרטון שעמד על השולחן ומסר לו בידו, כשהוא מוסיף ברכה אישית לחג הקרב ובא.

לא היה שם אף אחד. שום קהל. זה היה אני והרבי, מצטמרר דוד כשהוא משחזר את אותו רגע, שעת אחר צהרים מאוחרת של הושענא רבא ה'תשמ"ז.

באותו רגע, באותה שניה, הפכתי לבעל תשובה גמור. הרבי הביט אל תוכי והפך אותי מן הקצה אל הקצה. כשהזזתי את רגליי מהמקום, ידעתי שאני הופך לחסיד חב"ד, שומר תורה ומצוות, קלה כבחמורה. דבר שלא עשיתי מימיי ב-18 שנות קיומי עלי אדמות.

כאמור, דוד ג. הוא חסיד חב"ד מן המניין, מתגורר בא' מקהילות חב"ד המתפתחות בערי הלווין של בירת ארה"ק, ופעיל מאוד במקום בו הוא עובד למחייתו.

ברגע של גילוי לב הוא אומר. מידי שנה בשנה, כשאני לומד שוב את המאמר הידוע של כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע בליקוטי תורה, והמשל של 'המלך בשדה' על מהותו של חודש אלול, אני עוצם את העיניים.

הרבי עומד בפתח הסוכה, הירק של השדה מסביב, העצים והשיחים. הסכך הירוק מעל. ו'הוא מקבל את כולם בספר פנים יפות, ומראה פנים שוחקות לכולם'.

רק שזכיתי, שיהיה זה 'מקבל אותי בספר פנים יפות ומראה לי פנים שוחקות'. הרבי ואני. אני והרבי.

מערכת האתר

השאירו תגובה