ביום הלימודים האחרון של רב שלימד תלמידים, אמר הרב לתלמידיו: "היום אלמד אתכם איך להכין חמין טוב". הרב לקח סיר גדול ומילא אותו בתפוחי אדמה עד גדותיו ואז פנה אל התלמידים: "אמרו לי, האם הסיר מלא?" כן, השיבו התלמידים, כשחיוך על שפתיו הוציא הרב שקית של שעועית ושפך את תוכנה לתוך הסיר, גרעיני השעועית החליקו פנימה ברווחים שבין תפוחי האדמה. "ובכן", אמר הרב, "האם עכשיו הסיר מלא?" התלמידים הביטו בסיר ובפה אחד קבעו שהוא אכן מלא.
בלי להסס לרגע, הוציא הרב שקית גריסים ושפך אותה לתוך הסיר. הגרגירים הקטנים החליקו אל תוך החרכים והנקיקים שבין תפוחי האדמה והשעועית. "עכשיו הוא מלא", אמרו התלמידים.
"באמת?" אמר הרב והוציא את אוסף התבלינים שלו. הוא החל לשפוך על כל הסיר כמויות נדיבות של מלח, פלפל, פפריקה ואבקת שום. התבלינים התיישבו להם בתוך הסיר שנראה להם מלא עד אפס מקום.
הרב שוב שאל: "האם הוא מלא עכשיו?" בלי להמתין לתשובה, לקח הרב קנקן מים ושפך את תכולתו לתוך הסיר. לתדהמתם הגדולה של תלמידיו, הוא הצליח לצקת את כל קנקן המים לתוך הסיר בלי שאף טיפה תישפך לצדדים. "בסדר", אמר הרב "עכשיו הוא מלא באמת, נכון?" התלמידים כולם הנהנו לאות הסכמה.
בחגיגיות דרמטית הרים הרב אצבע באוויר, הוריד אותה לאט לאט ולחץ על מתג בצד הסיר כשהוא מדליק בכך את גוף החימום שמתחתיו. "אתם רואים", אמר הרב בנימת ניצחון, "זה עתה מילאתי את הסיר במרכיב החשוב מכל – חום. בלעדיו, מוטב שהסיר יהיה ריק".
עצר הרב והביט עמוק לתוך עיני תלמידיו ההמומים. "תלמידיי היקרים", פנה אליהם לבסוף, "אתם עומדים לצאת מכיתתי ולחיות חיים עסוקים. בעולם הגדול שבחוץ, לא תוכלו עוד לשבת וללמוד תורה כל היום. בהמשך החיים תיכנסו ללחצים של גידול משפחה ופרנסה. אבל זכרו תמיד: עיסוקיכם החומריים הם רק תפוחי האדמה והשעועית של החיים. הרוחניות שלכם היא החום.
"עד שהלהבה בוערת הסיר מלא ברכיבים נפרדים. החום הוא היסוד המאחד את כולם והופכם לתבשיל אחד.
"אולי אתם תוהים", המשיך הרב, "כיצד יהיה לכם זמן לכל זה? כיצד תהיו מסוגלים לשלב בין דרישות החיים החומריים לבין התפתחותכם הרוחנית? אתם עשויים למצוא את התשובה אם תיזכרו בחמין. האם הבחנתם כי למרות שהסיר נראה מלא בתפוחי אדמה ובשעועית, גריסים, תבלינים ומים, הוא לא עלה על גדותיו כשהוספתי את החום? אף פעם אל תחשבו שהוספת רוחניות לסדר יומכם יביא לעומס יתר. להפך, הדבר יחבר את כל שאר מרכיבי חייכם, כיוון שזה יזכיר לכם מדוע בכלל אתם עושים את כל הדברים האחרים הללו. אתם עובדים כדי להיות מסוגלים לחיות חיי משמעות, אתם נישאים כדי להביא לידי ביטוי את המיטב שבכם ובנשותיכם, אתם מביאים ילדים לעולם כדי לחנכם בדרך הטוב והישר, אתם שומרים על הכושר כדי שיהיה לכם הכוח הדרוש כדי למלא את שליחותכם. רוחניות היא החום שלא תופס מרחב, אלא יוצר מרחב נוסף".
בפרשת השבוע אנחנו נפגשים במצווה הראשונה שהקב"ה מצווה את עם ישראל, "החודש הזה לכם ראש חודשים" מהי המצווה? בזמן שבית המקדש היה קיים היו שני עדים באים לפני הסנהדרין ומעידים בפניהם על כך שראו את מולד הירח ועל פי זה היו בית דין מחליטים וקובעים את ראש החודש ובהתאם לזה את מועדי ישראל, מה מיוחד במצווה הזו שנבחרה להיות המצווה הראשונה לעם ישראל כעם? במצווה זו אלוקים מגלה לעם ישראל את סודות מהלך הירח והשמש על מנת שיוכלו לתכנן את מועדי השנה ובכל זאת יושבים בית הדין ומחכים שיגיעו עדים ביום שהם יודעים שצריך להיות מולד הירח וכך יקדשו את החודש, לכאורה אם בית דין כבר יודעים את החשבון מדוע הם מחכים לעדים? יותר מזה, גם במקרה שבית הדין כבר חישבו שראש חודש צריך להיות היום והעדים הגיעו רק למחרת הרי שהם ייקבעו את ראש החודש רק למחרת בניגוד לחישוב שלהם,
אלא שבמצווה זו אלוקים מראה לנו שיהודי לא מוגבל במגבלות הזמן, הוא מנהל את הזמן והזמן לא מנהל אותו, ומצווה זו מלמדת אותו לכל המצוות שיבואו אחריה שאין דבר כזה אין לי זמן לקיים מצווה, העולם הגשמי לא יכול למנוע ממך להתחבר לקב"ה ולכן יש לך זמן לכל מצווה.
"אף פעם אל תחשוב שאתה עסוק מכדי שתוכל להתרכז בנשמתך. האמת היא, שאינך יכול להרשות לעצמך שלא להתרכז בה. שה’ יברך את כולנו שכל אחד מאיתנו יהיה תמיד סיר חם של חמין..".
