חסידים מספרים על רבי לוי יצחק מברדיצ'וב זצ"ל שהלך פעם ביחד עם שמשו לבית הכנסת ובדרך ראו יהודי בעל-עגלה עטוף בטלית ותפילין שם גריז על אופני העגלה, פנה השמש לרב ואמר: ראה איך יהודי זה לא מתבייש באמצע התפילה הוא מתעסק עם שימון גלגלי העגלה! ענה לו הרב: להיפך, ראה איזה יהודי קדוש, אפילו כאשר הוא שם גריז בגללים הוא מתפלל!
אכן, אין זה פשוט כל-כך. ואולי לכן לא כל אחד הוא רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב. אך לאמיתו של דבר, הכול תלוי בצורת ההסתכלות. כשבאים לשפוט את הזולת, אין כאן אמת מוחלטת, אלא הדברים תלויים בצורת הראייה. אפשר לראות את הדברים בחומרה ובלי פשרות, ואפשר להתחשב במניעים, בגורמים ובתנאים, וללמד זכות.
אין צורך לחפש רחוק, כולנו יודעים שמגרעותיו של הזולת נראות תמיד חמורות יותר ממגרעותינו שלנו. אותו מעשה ואותה תכונה, כאשר הם מופיעים אצל הזולת, נראים אחרת מכפי שהם נראים כאשר הם מופיעים בנו בעצמנו. על עצמנו יש לנו תמיד הסברים וצידוקים והתנצלויות, אך כלפי הזולת אנו נוהגים בפחות רכות. הסיבה פשוטה: אנחנו אוהבים את עצמנו – האהבה העצמית מטה כלפי חסד וגורמת לנו לשפוט את מעשינו לקולא ולא לחומרא.
אולם יהודי שאוהב את הזולת אהבת-נפש, יהודי שלבו בוער באהבת-ישראל, ההסתכלות שלו הפוכה: את עצמו הוא שופט לחומרא, מכיוון שרק הוא יודע עד כמה עליו לתקן את עצמו, אך לא כן יחסו לזולת ; כלפיו הוא מלא אהבה וחסד ולימוד זכות, שכן מתוך אהבתו אליו הוא מגלה הבנה לקשייו ולתנאים ולנסיבות שגרמו לו לעשות את מה שעשה.
האם אין בלימוד הזכות איזשהו עיוות של המציאות? האם אין בכך משום אשליה? האומנם המציאות כה ורודה ויפה? הרי יש חטאים ויש עוונות ויש דברים שאינם חיוביים. איך אפשר ללמד זכות על כל אחד ולראות כל דבר בראייה חיובית?
האמת היא, שגישה זו אינה חידוש של רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב, מלמדים אותנו חכמנו זכרונם-לברכה בפרק הראשון של פרקי-אבות "הוי דן את כל האדם לכף זכות", וכאן נשאלת השאלה, כיצד יכולים לדון אדם שעשה מעשה שלילי – מעשה רע, לכף זכות?! הרי מה שראינו הוא חובה?!
כאשר אנו רואים אדם הידוע לנו נעים-הליכות, "אדם זהב" שעשה מעשה שאינו מתאים לו, מיד ננסה להבין את המניעים להתנהגותו המוזרה. האמת היא שכל יהודי, בעצם היותו כזה, מקנה לו יכולת של בחירה חופשית אשר פירושה שבכל מצב בו הוא נמצא יש בו מאבק בין הכוח החיובי והכוח השלילי, שוה בשוה, וכפי שאמרו חז"ל "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". ומשום כך, בעצם העובדה שכוח הרע התגלה לעינו בצורה כה חזקה, הרי שזה עצמו מעיד שיש לו לאדם הכוח חיובי שווה.
למה הדבר דומה? לויכוח בין עגלונים, לאחד היתה כרכרה רתומה לסוסים אבירים, היכולים בקלות ובמהירות רבה להביא את נוסעיה ליעד, ואילו לשני היה סוס רזה, אשר בקושי הצליח להזיז את העגלה ממקומה. אומר בעל הכרכרה לעגלון: ראה מה בין כרכרתי לעגלתך ; הנוסעים בכרכרתי מגיעים במהירות למקום חפצם, ואילו אתך הם יגיעו לאחר זמן רב. ענה לו בעל העגלה, נכון, הכרכרה שלך נוסעת הרבה יותר מהר, אך אם אתה טועה ביער, עד שתשים לב לכך, כבר תהיה עמוק עמוק ביער… לעומת זאת אני כמה אני כבר יכול לטעות?! כן, – ענה לו בעל הכרכרה – אבל גם כאן יש לי נקודה חיובית, כאשר אני מגלה שטעיתי, אני גם יצא מהרה יותר…
כך במשל, וכך בנמשל…
זוהי היא האמת, זוהי המציאות, ואת זה אנו חייבים לצאת לספר לאותם יהודים, יהודים יש בכם כח ויכולת להגיע הרבה הרבה יותר מהר מאתנו, אז למה שלא תנצלו זאת.