אחת השאלות שאוהבים להטיח ביהודים שומרי מצוות היא: מה התועלת במצוות שעושה אדם קטן כמוני? היקום כה גדול, שמים, ארץ, גלקסיות, רבבות מלאכים. למה, אם כן, שמעשים של בריות קטנטנות כמונו יתפסו מקום? פלוני הניח תפילין או לא הניח תפילין? נסע בשבת או לא נסע בשבת? אכל כשר או לא כשר? מה זה בכלל משנה?!
ואמנם בסך הכול, השאלה צריכה לעניין לא רק את אלה שאוהבים להתריס או את אלה שמתמודדים עמם. יש בה חומר אמיתי ומעמיק למחשבה: מדוע אכן חשוב שנקיים מצוות?
*
את התשובה לכך אנחנו יכולים לשאוב מפרשת-השבוע. השבת אנו מתחילים לקרוא בתורה את סדרת הפרשיות העוסקות בבניית המשכן – משכנה של השכינה הקדושה בעת שהיו אבותינו במדבר. הקדוש-ברוך-הוא הנחה את משה רבינו כיצד בדיוק לבנות וגם הפנה דרכו בקשה לכל עם ישראל להיות שותפים במימון מפעל-הקודש. "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תיקחו את תרומתי".
למה היה חשוב לו שכולם יתרמו? הרי לא מדובר במישהו חסר אמצעים שזקוק לתמיכות. אילו רצה הקדוש-ברוך-הוא – לא חסרו לו דרכים, טבעיות או נסיות, כדי להמציא לידי משה-רבינו כל מה שנדרש להקמת המשכן. אבל הוא חיפש דווקא את התרומות של עם ישראל. שלא יהיה אף יהודי אחד, איש, אישה או ילד, שלא השתתף בתרומת המשכן.
מדוע? – ישנן כמה סיבות. אחת מהן היא, כי הוא דאג להרגשה הטובה של כל יהודי. המשכן הוא מתנה נפלאה שהעניק הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל: מקום בתוך מחנם, ביניהם ממש, שבו שורה השכינה בכבודה ובעצמה ומתלווה אליהם בכל מסעיהם. לכל יהודי הייתה אפשרות להגיע לשם ולחוות קרבה מיוחדת במינה אל אבא שבשמיים – כאן בארץ. וכשהוא הגיע והרגיש את הקרבה המיוחדת, הייתה לו גם תחושת סיפוק: גם אני שותף לבניית המקום הזה. גם אני נטלתי בו חלק.
אילו נבנה המשכן שלא מתרומות העם – הייתה חסרה להם תחושת הסיפוק הזו. הייתה להם אפילו מין בושה מסוימת מכך שהם נהנים ממתנת-חינם שלא עמלו עליה. כמו תלמיד שקיבל מאה במבחן, אבל לא בגלל שידע, אלא כי המורה ריחם עליו.
כדי למנוע את הבושה, כדי למלא בתחושת סיפוק – ציווה הקדוש-ברוך-הוא להתרים את כולם. פשוט, כדי שכל יהודי ירגיש שה"מאה במבחן" באמת שלו.
*
זו גם אחת התשובות לשאלה, מדוע זיכה אותנו הקדוש-ברוך-הוא בתרי"ג מצוות: כדי שבבוא הגאולה תהיה לנו הרגשה טובה, שגם אנו שותפים להבאתה. אילו רצה הקדוש-ברוך-הוא, לא חסרו לו דרכים להביא הגאולה השלמה גם מבלי שאנו ניטול בכך חלק. אבל הוא דואג להרגשה הטובה שלנו. הוא רוצה שבבוא הגאולה לא תהיה בנו הבושה של מקבלי מתנת-חינם מבלי שיהיו ראויים לה. הוא רוצה, שתהיה בנו תחושת הסיפוק, כי העידן הנפלא הזה בא גם בזכותנו. ולכן הוא זיכה אותנו בתורה ובמצוות, שהן הכלים שממלאים את העולם בקדושה ובכך מביאים אותו אל ימי הגאולה השלמה.
אולי זה גם ההסבר מדוע הגאולה התמהמהה עד היום. הקדוש-ברוך-הוא רצה שתהיינה לנו עוד ועוד זכויות, כדי שהרגשת הסיפוק שלנו בבוא הגאולה תהיה עוד יותר גדולה.
אבל – כמו שמתבטא הרבי מליובאוויטש – אנחנו מוותרים על עודף ההרגשה הטובה הזו. תהיה ההרגשה אשר תהיה – אנחנו רוצים, מבקשים ותובעים, בכל מחיר, לחזות כבר בגילויי הגאולה תכף ומיד ממש.