אחד משליחי הרבי נכנס לביתו של מר כץ, ולתדהמתו גילה תמונה גדולה של הרבי על הקיר. לשאלתו "מה זה"? סיפר לו מר כץ את הסיפור הבא:
שנים רבות הייתי חשוך בנים, והרופאים טענו כי אין שום אפשרות שיהיה לנו אי פעם ילד.
שחתי לאחד מידידי על צרתי והוא המליץ לי לפנות לרבי מליובאוויטש, שרק הוא יוכל לעזור לי. הרבה אמונה לא היתה לי, אבל, מה אפשר להפסיד?
יום אחד בשהותי בניו יורק היו לי כמה שעות פנויות, והחלטתי לגשת לרבי.
הגעתי למשרדו של הרבי ובקשתי להכנס אל הרבי.
"מה שמך"? – שאל המזכיר. אמרתי לו. "ובכן, בעוד 3 חודשים תוכל להכנס ליחידות אל הרבי", אמר לי המזכיר.
מה? – נפלטה זעקת תמהון מפי – יש לי רק כמה שעות לפני. אני חייב להכנס מיד!, "אין אפשרות כזו – אומר המזכיר – יש תור ארוך של אנשים הממתינים לכניסה אל הרבי".
כל תחנוני לא עזרו ויצאתי במפח-נפש מהמשרד. שמעתי כי הרבי יוצא לתפילת מנחה והחלטתי לחכות ולפחות לראות את פניו.
המתנתי ליד חדרו של הרבי. הייתי נרגש מאוד כשיצא הרבי וכל אומץ לבי עזבני, אך הרבי כמו הרגיש במבוכתי, פנה אלי בחיוך ובמאור פנים תפשני בזרועי והזמינני להכנס אל חדרו. "במה אני יכול לעזור לך?" שאל הרבי בפנים מאירות. אומץ לבי חזר אלי וסיפרתי לרבי את כל המעיק עלי.
"מה רצונך ממני איפוא? שאלני הרבי, אם הרופאים לא עזרו לך אתה מאמין שאני אוכל לעזור לך?!
לא בלעתי את הפתיון ואמרתי מיד: "רבי, אם לא הייתי מאמין בך לא הייתי בא אליך!".
"אם כן" אמר הרבי "קנה לך תפילין מהודרות, הנח אותם יום-יום, תקיים את "וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם" ויקויים בך המשך הפרשה: "ולמדתם אותם את בניכם"…
יצאתי מחדרו של הרבי נרגש ומוקסם. קניתי תפילין, ומאז אני מניח תפילין אלו יום יום…
סיים האיש את סיפורו. השליח – שישב כל העת והאזין בפה פעור – שאל: "נו, וילדים יש לך?"
במקום תשובה החל האיש לקרוא: מנחם, שלום, יוסף, דוד, שניאור, בואו לכאן. ששה ילדים הגיעו בריצה מבוהלת לחדר ואמרו: כן אבא! מה רצונך?…