גדוד החיילים עצר את מסעו והתפרס סמוך לעיירה ליובאוויטש. אלה היו הימים הסמוכים לחג הפסח, והחיילים היהודים שבגדוד קיוו כי השהייה במקום תתארך, וכך יוכלו לחגוג את החג בחברת יהודים.
אלה היו חיילים יהודים שגויסו בכפייה לצבא הצאר, ב'גזֵרת הקנטוניסטים' הידועה, לשירות של עשרים וחמש שנה. מקצתם לא עמדו בלחצים שהופעלו עליהם להעבירם על דתם, אולם רבים התמודדו בגבורה ודבקו באמונתם היהודית ובכל פיסת יהדות שזכרו מבית אבא.
אולם סמוך לחג הפסח הודיע להם המפקד כי למחרת יעזבו את המקום ויֵצאו למסע ארוך. המפקד ציין באוזניהם את המסלול שבו יצעדו.
החיילים היו מאוכזבים מאוד. כיצד יחגגו את החג בהיותם במסע, רחוק מקהילה יהודית? הם החליטו לפנות אל הרבי ה'צמח-צדק' שישב בליובאוויטש ולשאול בעצתו. הרבי נודע בפעולותיו למען ה'קנטוניסטים', בהצלת ילדים מחטיפה לצבא הצאר ובמתן עידוד ואמונה למגוייסים.
אחד החיילים בא אל הרבי בשם חבריו ונתקבל בחיבה גלויה. לאחר שהציג את מצוקת החיילים חייך הרבי ואמר: "אל דאגה. מסור לחבריך כי עליהם להציע למפקד לנוע במסלול נוח יותר, שבו יימצאו תמיד בקרבת עיר, ויוכלו להצטייד במזון". הרבי ציין את המסלול המועדף, והדגיש שמסלול זה יאפשר לחיילים היהודים לחגוג את החג בחברת אחיהם.
החייל פנה לצאת, ואז עצרו הרבי ואמר: "יש לי בקשה אישית אליך". החייל הנהן בראשו והרבי אמר: "בטוחני שהמפקד יקבל את הצעתכם. על-פי השערתי תגיעו בימי החג הראשונים לשקלוב, ושם ודאי תוזמן על ידי אחד מבעלי-הבתים. אבקשך, כי כאשר יציע לך אחרי הסדר ללון אצלו, תסרב ותלך לישון ב'בית-המדרש הירוק' שבעיר".
לאחר אתנחתה קלה המשיך הרבי: "נראה שלקראת הימים האחרונים של החג תגיעו למוגילוב. גם שם תתארח בבית אחד מיהודי המקום, אך אל תישאר ללון אצלו, אלא תלך אל ה'הקדש' המקומי [=בית הארחה לעניים]".
הוראות הרבי היו סתומות, אך החייל, שהיה רגיל למלא פקודות, היה נחוש לציית להן. ראשית מסר לחבריו את הדברים שעליהם לומר למפקד. החיילים הביטו זה על זה בתימהון. מי יעז לומר דבר כזה למפקד?!
אך באין ברירה החליטו החיילים לעשות כהוראת הרבי. לאחר שהציגו את המסלול החלופי לפני המפקד קיבל את הצעתם בשמחה, ואף שיבחם על פיקחותם ויוזמתם.
כך הגיעו לשקלוב בדיוק בערב פסח. המפקד ביקש לגמול ליהודים ונתן להם יומיים חופשה, כדי לחוג את החג כרצונם. הם פנו אל העיר, התרחצו והלכו לבית-הכנסת לתפילת ליל החג. אחר התפילה הזמינו התושבים את החיילים לבתיהם, וגם החייל הנזכר הלך אחר מארחו.
אחרי הסעודה הציע בעל-הבית לחייל ללון בביתו, אך זה סירב והלך אל 'בית-המדרש הירוק', כפי שציווהו ה'צמח-צדק', ושכב לישון על אחד הספסלים.
פתאום הזדעזע למשמע אנחה שוברת-לב. כעבור זמן שוב נשמע קול אנחה. החייל קם והחל לחפש אחר האיש הנאנח. במהרה מצא קבצן מבוגר היושב כשהוא עטוף בעצב. החייל ביקש מהאיש לספר על מה שמעיק עליו, והאיש סיפר:
בעבר הייתה לו אישה טובה והוא היה אדם אמיד. כעבור זמן נפטרה אשתו, והוא התחתן עם אישה צעירה שחפצה בו. אך האישה התגלתה כקלת-דעת, והחלה להתרועע עם חבורת צוענים שחנתה במקום. היא התיידדה עם אחד מהם, וואשקה שמו, ויום אחד רוקנו השניים את הבית וברחו למקום לא-נודע. בעקבות זאת כשלו עסקיו, ביתו הועבר לידי בעלי-חובותיו והוא נותר חסר כול.
החייל הביע השתתפות בצערו של האיש ואמר: "תאר לי את מראם של אשתך ושל הצועני. אנחנו עוברים ממקום למקום, אולי אפגוש בהם". הקבצן גיחך, אך מסר לו פרטים מזהים של השניים.
לקראת ימי החג האחרונים הגיע הגדוד לקרבת העיר מוגילוב, בדיוק כפי שצפה הרבי. שוב התארח החייל בבית אחד מיהודי המקום, ולאחר הסעודה פנה אל ה'הקדש' המקומי.
באמצע הלילה התעורר למשמע קולות צחוק פרועים. הרעש בא מחבורת צוענים שהשתכנה במקום. כמעט חזר לשנתו, אלא שאז הבחין כי אחד מהם מתאים לתיאור שנתן לו הקבצן משקלוב. החייל החל לעקוב אחריו וראה כי הצועני פונה אל אישה צעירה שעמדה בצד ולא נראתה צוענייה. עתה כבר לא היה לחייל ספק: זה ה'זוג' שעליו דיבר הקבצן.
בבוקר מיהר החייל אל בית רב העיירה, וסיפר לו את השתלשלות הדברים. הרב ניגש עם החייל אל מפקד המשטרה. זה מיהר לשלוח יחידת שוטרים ל'הקדש', והם אסרו את שני הגנבים והחרימו את הרכוש הגנוב שהיה ברשותם.
לאחר החג שלח הרב שליח לשקלוב והזמין אליו בדחיפות את הקבצן. האיש זיהה את השניים, והשוטרים החזירו לו את רכושו. האיש גם מסר גט לאשתו הסוררת, ומצבו חזר והוטב.
עתה התברר לחייל פשר ההוראות הסתומות שהורה לו ה'צמח-צדק'.
(על-פי 'סיפורו של חג – פסח', מאת מנחם זיגלבוים)
