מהו רבי?! מה תפקידו?! – האם כל אחד יכול להיעשות לרבי? האם לרבי יש כוחות על-טבעיים? מה משמעותה של ברכה שהרבי מברך? מה ההבדל בין רב לרבי? הוא איש של מסירות-נפש? סוג של גאון? בעל מידות וצדיק? בעל רוח הקודש ומלומד בניסים? ואולי הוא סוג של… פסיכולוג?…
על כל השאלות הללו ועוד, נשאל הרבי בעיקר על-ידי סטודנטים צעירים שנכנסו לרבי ליחידות. הסטודנטים היו גלויי לב בשאלותיהם, וגם הרבי השיב להם בגילוי-לב והסביר להם על מהותו של הרבי ומה תפקידו.
סטודנטית אחת, שאלה את הרבי ביחידות – מהו רבי?
– השיב הרבי: רבי הוא כמו 'גנרטור', וכל יהודי הוא כמו מנורה. כדי לחיות אנו זקוקים שתהיה בנו חיות.
מהיכן אנו מקבלים את החיות? – מהנשמה שבכל אחד ואחת מאתנו. הנשמה היא המנורה, אבל המנורה צריכה גם חוט שיעביר לה את החשמל, שהרי בלעדיו – אינה יכולה להאיר.
זהו העניין של רבי וחסידים וכלל ישראל. הרבי הוא הגנרטור, אנחנו המנורות ועלינו לחפש את החוטים המתאימים שיקשרו אותנו עם הגנרטור.
עיתונאי אמריקאי שאל את הרבי, כיצד הוא מגדיר את תפקידו?
הרבי השיב (באנגלית): "לגלות אצל כל אחד ואחת את הכוחות הטמונים בו" (מיומנו של אחד התמימים – שלהי ניסן תשל"ב).
בהזדמנות אחרת נשאל הרבי שוב – מהו תפקידו של 'רבי'? תשובת הרבי: למצוא את ה'מתג' בכל יהודי, ולסייע לו להתחבר עם "תחנת הכח"…
האם כל אחד יכול להיעשות רבי?… נשאל הרבי
והשיב: רבי אינו רואה את עצמו נעלה יותר מחסידיו, אלא שבנשמתו כלול גם חלק מנשמות חסידיו המקושרים אליו. כשחסיד בא אל הרבי בגלל בעי' כלשהי, הוא מבקש למצוא אצל הרבי את חלק נשמתו הכלול בנשמת הרבי ולקשרו עם נשמתו שלו, ועי"ז להיות קשור עם נשמת הרבי, וע"י קשר זה מקבל החסיד את חייו ואת צרכיו הגשמיים והרוחניים.
משל למה הדבר דומה – למנורת חשמל המפיקה אור: המנורה עצמה אינה יכולה לייצר אור, אלא שבחלק מרוחק של העיר מוצבת תחנת-כח, והיא המייצרת את הכח החשמלי הנחוץ כדי להפיק אור.
יש צורך גם בערוץ שדרכו יוכל הכח לעבור ולהגיע לכל מנורה ומנורה, ובנוסף לכך צריכה להיות במנורה התאמה לכח החשמלי, המאפשרת למנורה לקבל את הכח מתחנת-הכח.
ערוץ זה הוא חוט מתכת המחובר לתחנת-הכח ומחובר גם למנורה, וכאשר חיבור זה נפתח ע"י הפעלת המתג – מקבלת המנורה את הכח, ואזי היא פועלת.
והן הן הדברים בענין רבי וחסידים: הרבי הוא "תחנת-הכח" המייצרת את הכח והעוז הדרושים כדי לקיים את המצוות והחובות (רוחניות), וגם משפיעה להם השפעות (גשמיות). הערוץ שדרכו יכול החסיד לקבל צרכים אלו הוא נשמתו, הקשורה בנשמתו של הרבי.
וככל שהרבי גדול יותר – כך הוא מפיק אור רב יותר.
תפקידו היחיד של הרבי הוא לספק את הצרכים האמורים, הרוחניים והגשמיים, לחסידיו. אמנם הרבי נדרש גם למלא את תפקידיו הגופניים, אך אין זו מטרתו ואין זה תפקידו האמיתי, אין זה אלא מאחר שנשמתו
קשורה בגוף גשמי שאינו יכול להתקיים ללא תפקידים אלה.
אדם הבא אל הרב ומתלונן על כאב ראש, והרב נותן לו תרופת "אספירין" – ודאי שאין מקום לומר שזהו תפקידו של הרב, וכן הוא בנוגע לרבי, כשהוא מוכרח למלא את תפקידיו ההכרחיים של הגוף.
לא כל אחד יכול להיעשות רבי, יש צורך לקבל משהו מלמעלה כדי למלא תפקיד זה. הדבר קל יותר כשרבי מקבל את תפקידו בירושה, כשם שקל יותר לאדם שקיבל כשרון בירושה להגשים ולפתח את כשרונותיו מאשר לאדם שצריך לפתח אותם ללא כשרון קיים שבא לו בירושה.
האם תפקידו של "רבי" דומה לזה של "פסיכולוג"? האם רבי יכול לשמש במקום "פסיכיאטר"?…
כש"פסיכיאטר" משוחח עם מטופל, השיב הרבי, הוא מתייחס אליו כנושא למחקר. אמנם הוא מעוניין לרפא את המטופל ולסייע לו להסתגל לחיים, אך הגישה שלו היא מתוך מטרה לא רק להשיג את החלמתו של אדם זה, אלא גם לצבור ידיעות אודות אופיים של בני אדם בכלל, לצורך הרחבת ידיעותיו.
רבי מוסר עצמו לחלוטין לאדם הפונה אליו. כשאדם מבקש ממנו פתרון, הרבי אינו מבצע בו מחקר, אלא הוא מעורב יותר רגשית בעניניו של האדם הבא אליו. רק חלק קטן מעבודתו של הרבי דומה לעבודתו של "פסיכולוג", ואין זה תפקידו העיקרי.
יחד עם זאת, במקרה שאדם זקוק ל"אספירין" לרפואתו, יורה לו הרבי ללכת לבית-המרקחת כדי לקנותו, ולא ינסה להמיר את התרופה בדבר אחר' ובמקרה שהוא זקוק ל"פסיכיאטר" כדי לרפא אתמחלתו – הרבי לא ינסה להמיר את ה"פסיכיאטר" הנחוץ לרפואתו באדם אחר.
האם יש לרבי כוחות על-טבעיים? – קבוצת סטודנטים יהודים נכנסה פעם לחדרו של הרבי ווהסטודנטים שאלו שאלות בנושאי יהדות, אמונה ומדע וכדומה, והרבי השיב. לקראת סוף הפגישה, שאל אחד הנוכחים: "האם נכון מה שאומרים כי לרבי יש כוחות על-טבעיים?"
דממה מתוחה השתררה לרגע בחדר למשמע השאלה הנועזת.
הרבי השיב בפשטות: "לאמתו של דבר, בכל יהודי קיים פוטנציאל של שליטה על הטבע. בכל יהודי יש נשמה אלוקית הקשורה בבורא האין-סופי. על-ידי התורה והמצוות יכול האדם להתחבר עם הבורא, להתרומם מעל מגבלות הטבע ולחולל דברים הנחשבים פלאיים. השאלה היא רק באיזו מידה הוא מביא לידי מימוש את היכולת הזו"
מה משמעותה של "ברכה" שרבי מברך?
מענה: נתינת וקבלת ברכה קיימות מזמן אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, ומאז היה הדבר נהוג בכל הזמנים. פירושה של ברכה הוא – בלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר – הברכה היא כדוגמת המטר ("גשמי ברכה"): הגשם יכול לפעול פעולתו ולהיות לתועלת רק אם קודמים לו חרישת ועיבוד האדמה, זריעת הזרעים, והכנת האדמה לצמיחה.
אבל גשם שיירד על אדמה שלא נחרשה ולא עובדה – לא זו בלבד שלא יפעל פעולתו והזרע יתקשה לצמוח, אלא עוד זאת, שעלול הוא לגרום נזק.
והן הן הדברים בנוגע לענין הברכה: תחילה יש לחרוש ולעבד את הגוף(מעשיו ורצונותיו של הגוף), ורק לאח"ז תהי' הברכה לתועלת, ותסייע למתברך להתעלות למדריגה נעלית יותר.
יחד עם זאת, אם אדם נמצא במצב של חוסר הכרה ("קאמא" – 'קומה'), וקשה להשיבו לחיים – רופא טוב לא יתייאש מהמשימה לנסות ולעוררו, אלא יעשה כל מה שביכלתו כדי לסייע לאותו אדם, גם אם פירוש הדבר הוא להכאיב לאותו אדם – לטובתו.
אם הדבר נחוץ – הוא יבצע אפילו "טיפול בהלם", אם הוא יודע שהחולה ישוב לחיים באמצעות שיטה זו, וששיטה זו תסייע לאותו אדם.
מה ההבדל, אם-כן, בין "רבי" ל"רב"? מענה: רב הוא מי שמלמד את תלמידיו כשהם באים אליו, ומשיב לשאלות כשהן מובאות לפניו. רבי אינו ממתין עד שיבואו אליו – הוא יוצא אל תוך העם ומשתדל להקיצם ולעוררם, ומחפש דרכים ושיטות כדי להביא אליהם את דתם.
להלן קטע מיחידות של מר יהודה אבנר (מארכיונו של הרב מ.מ. לאופר). הרבי: "הרשה נא לי לומר לך, מה אני מנסה לעשות. דמיין כאילו אתה מביט עכשיו על נר. מה שאתה רואה הוא לא יותר מאשר קומבינציה של שעווה גולמית שבמרכזה מונחת פתילה.
ומה הופך את השעווה והפתילה – לנר? או במילים אחרות, מתי הם ממלאים הם את הייעוד שלשמם נוצרו?
כשאתה מקרב את האש ומצית בהם את הלהבה או- אז, הנר הופך לאור וממלא את תפקידו".
הדברים של הרבי נאמרו, כשאת המילים מלווה טון קצבי שהלך והתעצם, כשהסגנון התלמודי עוטף את המילים בנעימה שהדגישה והמחישה את הרעיון אותו המשיך הרבי לטוות: "השעווה היא הגוף, והפתילה – הנשמה. אם תוצת הנשמה באור התורה – ימלא האדם את הייעוד, את התכלית שלשמה הוא או היא נוצרו. זה מה שאני מנסה לעשות: להצית נשמות באורה של התורה".
זמזום צורמני, עיקש, נשמע בחלל החדר – ממחיש את העובדה שרבים ממתינים בחוץ לתורם. קמתי כדי להיפרד, ורגע לפני כן העזתי ושאלתי: "את הנר שלי, האם הרבי כבר הצית?"
"לא" השיב, כשידי עודה לפותה בידו. "הענקתי לך את הגפרור. זה תלוי רק בך. רק אתה תוכל להבעיר את הנר".
