הולדתו של יצחק אבינו הייתה על טבעית, הן בשל גילה של שרה אמו – תשעים – והן בשל גילו של אברהם אביו – מאה. בעקבות הולדת יצחק אירעו נסים דומים נוספים. מסופר כי יחד עם שרה נפקדו עקרות רבות. וזו, אגב, אחת הסיבות שנקרא שמו יצחק: על שם השחוק והשמחה שהביאה לידתו לעולם.
בפרשת-השבוע מופיעה תופעה לא פחות נסית מלידת יצחק: אברהם אבינו נישא בשנית בגיל מאה וארבעים ונולדו לו שישה בנים נוספים! אולם מכל מקום לא מדגישה התורה את הנס שבעניין. הסיבה לכך היא, שנס זה לא היה אלא השלכה של הולדת יצחק. לידת יצחק השפיעה שחוק ושמחה בעולם לא רק בשעתה אלא למשך תקופה ארוכה, ומכוחה התחולל נס ההולדת של שישה בנים נוספים לאברהם ארבעים שנה לאחר מכן.
העקרות שנפקדו יחד עם שרה היו גויות כמובן. גם ששת הבנים הנוספים של אברהם נחשבים לגויים. היפקדותן הנסית של העקרות התרחשה מאליה. לידת הבנים הנוספים לאברהם התרחשה על-ידי מעשה – נישואיו השניים של אברהם.
שתי צורות אלה בהן השפיעה לידת יצחק על גויים מייצגות את שני השלבים בהשפעת העם היהודי על אומות העולם בזמן הגאולה. בשלב הראשון יגיעו הגויים להכרה בא-ל אחד רק על-ידי מעשה: עבודתו של מלך המשיח לתיקון העולם. אך בשלב השני, כפי שפוסק הרמב"ם: "לא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את השם בלבד". מעמדם הנעלה של עם ישראל יביא בדרך ממילא להתעסקות "כל העולם כולו" – גם הגויים – בנושא אחד: "לדעת את השם".