מספרים על סטודנט, שנכנס לישיבה וביקש להתקבל. אמר לו ראש הישיבה: "אתה לא מתאים, אין לך ’ראש’ של בן ישיבה, אין סיכוי שתצליח להבין גמרא".
הפציר הסטודנט ואמר: "לפחות תנסה אותי, אולי בכל זאת…"
אמר לו הרב: "אני מסכים ללמד אותך גמרא, בתנאי שתענה לי על שאלה אחת.
שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"פשוט מאוד", עונה הסטודנט, "המלוכלך יתרחץ והנקי לא".
"אמרתי לך שלא תצליח להבין", אומר לו הרב, "בדיוק להפך – הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ. המלוכלך, לעומת זאת, מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ".
"על זה לא חשבתי", מסכים הסטודנט. "שאל אותי עוד שאלה".
"טוב", אומר הרב, "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"פשוט מאוד", עונה הסטודנט בביטחון, "הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי, חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ".
"שוב טעית", אומר לו הרב, "אמרתי לך שלא תצליח להבין , הנקי מסתכל במראה , רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ".
"אבל לא אמרת שיש שם מראה", מתלונן הסטודנט.
"זה מה שאמרתי לך", עונה הרב, "אין לך ראש של בן ישיבה ולא תצליח להבין – לפי הגמרא צריך לחשוב על כל ההבטים האפשריים – צריך לחשוב על כל האפשרויות".
"טוב", נאנח הסטודנט, תן לי עוד צ’אנס".
"פעם אחרונה", אומר הרב, "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי , מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"
"זה נורא פשוט", מחייך הסטודנט, "אם אין שם מראה – הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ. אם יש שם מראה – הנקי מסתכל במראה , רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ".
אומר לו הרב, "אמרתי לך שלא תצליח להבין. תסביר לי, איך יכול להיות ששני אנשים יפלו דרך ארובה, אחד יצא מלוכלך והשני יצא נקי?"
סיפרתי את זה לפני שבועיים לסטודנט, שבא והתעקש ללמוד גמרא, ואני ניסיתי לשכנע אותו להתחיל מהבסיס, ללמוד מקרא או קיצור שולחן ערוך. אבל, שלא כמו הרב בסיפור, אני כן הסכמתי, ואנחנו לומדים גמרא פעם בשבוע. הסכמתי, כי הוא טען ואמר: "אני רוצה להבין את הדרך שעשו חכמינו בהתפתחות התורה וההלכה". והנה, אני מודה, אנחנו לומדים והוא מסתדר יופי..
אני כותב את זה היום, כי פרשת משפטים מחזירה אותי עשרות שנים לאחור, למורה ’הרב משה כהן’ שלימד אותי גמרא בחיידר בכפר חב"ד. היינו ילדים בני 11 ולמדנו את פרק "שור שנגח את הפרה", פרק חמישי במסכת ’בבא קמא’ שמבוסס על פרשת משפטים. זר שהיה נכנס לכתה היה אולי נבהל, ההתלהבות של המורה הדביקה את כולנו, היו שם צעקות ועיניים בורקות, סיעור מוחות ויכוחים ושאלות, פשוט למדנו גמרא!
חברים, עם ישראל חי, רק ככה הוא חי!