על חודש אדר נאמר "משנכנס אדר מרבים בשמחה". החודש הזה מזכיר לכולנו את מקורות כוחו של עם ישראל – אמונה, שמחה ואופטימיות. אסור לנו להניח לשום מציאות לדכדך את רוחנו. יש לנו תפקידי בניין ויצירה כבירים, וכדי למלאם כראוי מן ההכרח שנהיה שרויים בשמחה וחדורי מרץ.
ההוראה "מרבים בשמחה" מוכיחה כי השמחה היא המצב הרגיל והשגרתי של יהודי. יהודי צריך תמיד להיות שמח. יש זמנים שבהם "ממעטים בשמחה", ויש זמנים שבהם "מרבים בשמחה". בחודש אדר אנו נדרשים לשמחה יתרה ומיוחדת.
איך אפשר לשמוח ולחוש אופטימיות מול מציאות מדכדכת? אלא שלמעשה שמחה אמיתית אינה סותרת את הצורך להתמודד עם קשיים. לוּ הייתה השמחה התהוללות וקלות ראש, אכן לא היה מקום לשמחה בשעות קשות, אבל שמחה אמיתית אין פירושה התעלמות מהמציאות, אלא גישה נכונה כלפיה.
שמחה היא היכולת לראות את הכיוון הכללי בתוך ענן האבק. אדם הבונה את ביתו מלא רגשות שמחה וחדווה, אף שהבנייה כרוכה בהרבה קשיים ומאמץ. הוא רואה את הבית נבנה לנגד עיניו, והדבר ממלא אותו שמחה ואושר, השמים לאין ולאפס את כל הקשיים.
השמחה נובעת מן ההכרה שגם ברגעים קשים הקב"ה עמנו, והוא מכוון את האירועים אל היעדים הנכונים. גם אם הדרך מפותלת ויש בה עליות ומורדות – בסופו של דבר אנו מתקדמים. כרגע אנו נעים בתוך הפיתולים ולא תמיד רואים את התמונה הכללית, אבל איתנה אמונתנו שככלות הכול "לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
אכן, לא פשוט להגיע להכרה הזאת, ובעיקר לא קל לתרגם אותה לרגשות שמחה ממשיים. יש לדעת, שהשמחה נחשבת עבודה – עבודת השמחה. לא תמיד השמחה באה מאליה. לעיתים יש לעמול ולהתייגע עד שמעוררים רגשות של שמחה והתרוממות רוח.
אם הקב"ה דורש מאיתנו להרבות בשמחה בימי חודש אדר – אין ספק שהדבר בכוחנו. ניתנו לנו הכוחות להיות שמחים בעצמנו ולשמח את כל סביבתנו. נבחר בשמחה והיא תנצח.