לא אחת, אנו פוגשים יהודים יקרים, שהמציאות אילצה אותם לכתת רגלים ולאסוף תרומות אם עבור מטרות אישיות, ואם עבור ארגונים או מוסדות שבאחריותם.
לפני כמה שנים הייתי עד לשיחה בין שני מתפללים בבית הכנסת בבאזל. אחד ניגש לחברו ובהצביעו ברגישות על ה’משולח’ שעמד עם מכתב ואסף כסף, אמר, "לזה אני לא נותן כלום! אני פשוט לא מאמין לו, בדקתי במכתב שבידו, יש שם עובדות לא נכונות".. חברו לעומתו ענה ואמר, "אני כן אתן לו!", "אבל למה?" שאל הראשון, "הרי הוא משקר!". חייך השני ואמר, "אותך הוא משקר, ידידי, אבל אותי לא. כי אתה, בשביל הכמה מטבעות שתתן לו בדקת ובחנת את המכתב שלו. אני בכלל לא בדקתי את המכתב שבידו, הוא פשט יד ואני פשוט נתתי לו וזהו"..
התרגשתי מהדברים ששמעתי. זה היה כל כך יהודי בעיניי, זה אחד מהרגעים שאתה מרגיש כבוד להיות חלק מהעם הזה.
אבל, למה, למה באמת אלוקים ברא את העולם באופן שיש אנשים עשירים ויש אנשים עניים, מה הבעיה בכך שכולם יהיו עשירים? או לפחות שכולם יהיו שווים..
זה לא סוד שבמסגרת התפקיד שלי כמנהל בית חב"ד, עלי לדאוג לגיוס משאבים, שכן בית חב"ד מתקיים מתרומות בלבד. כשמגיעה פרשת תרומה, אני רוצה להעיד בפניכם. הצליח לו, לרבון העולמים, יש בDNA של אחינו ואחיותנו, עם ישראל, את שני צידי המטבע, את הנותנים ואת המקבלים, ולרוב זה גם קורה בסבר פנים יפות.