השבוע בימים שלישי ורביעי – י"ט-כ בכסלו הם ימי "חג הגאולה" של רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב"ד,המפורסם בשם ה"אדמו"ר הזקן".
ביום זה בשנת תקנ"ט (1798) יצא הרבי לחופשי אחר מאסר בן 53 יום בכלא הצארי, שסיבתו נעוצה בהלשנה נבזית מצד מתנגדיו,שרצו לגרום בכך לחיסולה של התנועה החדשה שהוא עומד בראשה.
רבי שניאור זלמן ראה במאסרו כעין "קטרוג" על מנהגו בהפצת תורת החסידות, ושיחרורו היווה איפוא "ניצחון" לשיטה זו. מני אז נקבע י"ט בכסלו כ"ראש השנה לחסידות", והוא נחוג על ידי חסידי חב"ד בארץ ובעולם במסיבות רעים שמחות.
תורת חסידות חב"ד רחבה היא, במאמר זה אתמקד בחמישה יסודות עיקריים של חסידות חב"ד:
עבודה עצמית
עיקרון היסוד של חסידות חב"ד היא העבודה העצמית, כלומר, הזדככותו והתעלותו של האדם מדרגה לדרגה צריכה לבוא על-ידי עבודתו שלו. ההתקשרות אל הרבי – הצדיק אינה יכולה לבוא במקום העבודה האישית, אלא רק לסייע לה.
מוח שליט על הלב
חסידות חב"ד מלמדת שהאדם בנוי באופן ששכלו עשוי לשלוט על שאר הכוחות הקיימים בנפש, והוא זה המוליד את הרגשות על ידי התבוננות בדברים השונים. אם האדם מוצא את עצמו נגרר על-ידי רצונותיו ותאוותיו בניגוד לשכלו, הרי זה משום שלא הפעיל את שכלו כראוי.
לא מספיק להאמין
שיטת חב"ד היא שאין די באמונה כשלעצמה. כשאדם מסתפק באמונה ואינו משתדל להגיע להבנה שכלית של הדברים, אזי לוקה עבודתו את בוראו בחוסר יסוד ובסיס, של האמונה. מחובתו של האדם לקיים את הציווי: "דע את אלוקי אביך" שרק אז יזכה להמשכו של הכתוב-"ועבדהו בלבב שלם". רק כשהאדם משתדל להבין את תוכנה הפנימי של התורה והמצווה הוא עובד את ה' בצורה הרבה יותר שלמה.
אור דוחה חושך
חסידות חב"ד דבקה בכלל האומר : "מעט אור דוחה הרבה חושך" שפירושו : הדרך להלחם בדברים שליליים – הן במידות ובתכונות השליליות שבנפש, והן בתופעות שליליות חיצוניות – היא אך ורק על ידי אור, דהיינו, על-ידי שימוש בדברים חיוביים. במקום להתעסק בשלילי, מוטב ולהתעסק בדברים חיוביים, ואור הקדושה ידחה מעליו את החושך.
הפצת המעיינות
חסידות חב"ד רואה כיסוד את הנושא של "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה" ולכן היא רואה חובה לעצמה שלא להתצמצם בד' אמותיה, אלא להביא את אור החסידות לכל יהודי, מתוך אהבת ישראל ואחדות העם. אלו היו כמה נקודות על רגל אחת, ואילו על, השאר נאמר : "ואידך זיל וגמור", כלומר, על היתר יש עדיין ללמוד…
יום י"ט כסלו, איפה, אינו רק חגה של חסידות חב"ד אלא (כפי הגדרתו של אחד מאדמור"י חב"ד) גם חג של: "כל אשר בשם ישראל יכונה" – כל עם ישראל, למה? כי אחת היא לנו איך היו נראים פני האומה לולא תורת החסידות והחיות המחודשת שהכניסה בעבודת השם ולימוד התורה.