בית חב"ד זכרון יעקב

העלייה 21, זכרון יעקב

זמני תפילות

א׳ - ו׳: שחרית: 08:30 | מנחה וערבית: בזמן
שבת: שחרית: 09:15

לא הכל כסף

"...דיויד פרץ בבכי: "רבי, אתן כמה שתרצה..." ושוב אמר הרבי: "שמור על השבת ואז תהיה בתך בריאה! עוד תזכה לראות ממנה דור ישרים מבורך!" • בדרכו הביתה לא חשב כלל לשמור על הדברים, אלא שדמותו של הרבי לא משה מנגד עיניו. סוף כל סוף, זהו האדם הראשון אותו פגש בחייו, שלא התעניין כלל בכספו..." • ישראל הלוי מגיש: רפואה בזכות שמירת שבת

מכונית הלימוזין המפוארת נכנסה במהירות לחצר. מר דיויד סלומון סיים עתה לשוחח בפלאפון עם אשתו, וזו הודיעה לו שעליו למהר ולהגיע בדחיפות אל בית-הרפואה, שם מאושפזת בתם, שרה, שנפגעה קשות בתאונת דרכים שעה שמכונית הגולף האדומה בה נהגה – התהפכה!

במהירות – האופיינית לו – דילג דיויד במדרגות השיש הרחבות שבפתח החווילה המפוארת בה התגורר. כבר הספיק לתת הוראה להכין עבורו לטיסה את מסוקו הפרטי, ועתה הוא ניצב בחלון המשקיף על שדה התעופה הקטן שאחורי הבית, מתבונן בהכנות הקדחתניות הנעשות שם.

איש אמיד הוא מר סלומון – ’מליונר’ – שתחת שליטתו כמה חברות ומפעלי ענק. את ביתו הרחב, ליתר דיוק: ארמונו, איכלסו הוא, אשתו, ובתם היחידה, שזה עתה מלאו לה שמונה עשר אביבים. לא אחת ניקרה בראשו המחשבה: לשם מה עלי להחזיק בבית שכזה, על כל עשרות משרתיו, ואילו משפחתי כה קטנה היא. אלא ששאלה זו היתה נדחית מאליה כשרק חשב על עתיד בתו, שרה. בעיני רוחו היה רואה אותה ביחד עם בעלה לעתיד כשהם מגיעים להתארח בביתם, והוא – הסב לעתיד – משתעשע במשחק בכדור עם נכדיו, על כרי הדשא הנרחבים שבאחזותו.

אכן, בתו שרה היוותה עבורו את כל חייו. עליה חשב כשהיה סוגר עסקה גדולה, ועל הצלחתה בחיים היה חולם בלילות. עתה, כשהוא נשען על אדן החלון ומתכונן להפגש עמה במקום בו לא ציפה לראותה, שאל את עצמו שוב : האם כל רכושי כדאי הוא לי? – דבר אחד היה ברור: הוא יעשה הכל בכדי להצילה!

כשהגיע לבית הרפואה עדיין לא הוגדר מצבה של בתו. הרופאים מצידם עשו את מיטב ההשתדלויות, אך הדבר לא היה בשליטתם והם הודיעו להורים המודאגים שמכאן ואילך הכל בידי שמים. מר סלומון עמד נפעם. הוא, עם כל כספו ועושרו, לא יכול לעשות דבר לרפואת בתו…

כל עסקיו עצרו לפתע מלכת. שעות על גבי שעות היה האב המסור מדיר שינה מעיניו, כשהוא יושב ליד מיטת בתו, מחכה לרגע שתפקח את עיניה.

שיחת טלפון אחת הפיחה בו רוח חיים. היה זה אחד מסוכניו הרבים בניו-יורק ששמע אודות הרבי מליובאוויטש, וזה סיפר שגם בדברים בהם הרופאים מרימים ידים, הרי שהרבי הוא זה שהמפתחות נמצאים בידיו.

אביו של דיויד, שמואל סלומון, היה שומר תורה ומצוות, אך בנו כבר שנים שפרק מעליו כל עול. בימים כתיקונם לא היה אפילו ’מוכן’ להפגש עם אישיות תורנית זו או אחרת, אך כעת, כאשר חיי בתו היו מוטלים על כף המאזנים היה מוכן אפילו לזה. הוא אפילו לא התרגש לקראת הפגישה ; הן נפגש כבר עם גדולי עולם ומה יש להיות נרגש לפני פגישה עם ’רבי’?

כאשר הגיע אל הרבי נהג ביהירות רבה. ידיו היו תחובות לו בכיסיו ותוך כדי קריצת עין לגלגנית זרק כלאחר יד: "רבי! בתי נמצאת במצב קשה מאד. אני שם עשרים אלף דולר, ואתה ’תסדר’ שהיא תבריא!".

מתעלם מדברים אלו שאל הרבי: "מה בקשר לשמירת שבת? תתחיל לשמור – הוסיף הרבי – ובתך תהיה בריאה!".

– "רבי, אני אדם עסוק ועסקי מדי מסועפים מכדי שאוכל להשביתם בשבתות. מוכן אני להגדיל את הסכום לחמישים אלף – בסדר?" שאל-אמר בבטחון עצמי, אך הרבי בשלו: "ראה, לא אני הוא שגרמתי שבתך תעבור תאונה", אלא שדיויד לא וויתר והחל לטעון: "הן אמרו לי שאתה רבי גדול ושרק אתה תוכל להבריא אותה. אתן מאה אלף. עשינו עסק?".

שוב חזר הרבי לדבריו הראשונים והסביר שהכל תלוי בקדוש-ברוך-הוא שהוא-הוא ה"אחראי" לכל מה שארע. "אליו צריך להתפלל והוא זה שיעזור. אני יכול רק לעזור בתפילה, אך גם עליך לעשות את שלך – לכל הפחות להתחיל לשמור שבת".

דיויד פרץ בבכי: "רבי, אתן כמה שתרצה…" ושוב אמר הרבי: "שמור על השבת ואז תהיה בתך בריאה! עוד תזכה לראות ממנה דור ישרים מבורך!".

בדרכו הביתה לא חשב כלל לשמור על הדברים, אלא שדמותו של הרבי לא משה מנגד עיניו. סוף כל סוף, זהו האדם הראשון אותו פגש בחייו, שלא התעניין כלל בכספו…

מצבה של הבת החמיר מיום ליום. בלית בררה ניסה דיויד את ה"רצ’פט" של הרבי: הוא החל לשמור שבת, וראה זה פלא, אחר השבת הראשונה עליה שמר כדת וכדין, חל שיפור מה במצבה של בתו. עד שאחר כמה חודשים כבר יכלה לקום ממטתה ואחר כמחצית השנה כבר שבה לביתה כאילו מאומה לא ארע.

והיום?

כן. היום חי לו מר סלומון בחווילתו הרחבה, ועתים, שעה שהוא נח מעסוקיו המסועפים, ניתן לראותו מסובב בשבעה נכדים חמודים כשהוא משתעשע עמם במשחק הכדור…

מערכת האתר

השאירו תגובה