עננים שהורים וכבדים כיסו את שמי ברוקלין והסתירו את הלבנה. אחדים מפרחי-ההסידים חמקו בזריזות מחלון בית-המדרש המואר ויצאו אל החצר. פניהם הצעירות הביעו דאגה שעה שהורידו עיניהם ממבט למרומים. מה יהיה? הירח לא נראה!
התאריך : מוצאי-שבת-קודש, אור לתענית עשרה בטבת, שנת תשי"ג. רבי מנחם מענדל שניאורסאהן (51), המכהן מזה שלוש שנים כנשיא תנועת חב"ד, סיים זה עתה את תפילת ערבית בבית-הבנסת, ויצא עם חסידיו אל הרחוב בכדי לקדש את הלבנה בהתחדשותה. הסיכויים לכך נראו קלושים ביותר.
פעם – החל הרבי מספר – בעיירה ליובאוויטש שברוסיה הלבנה, בימי האדמו"ר רבי מנחם מענדל זצ"ל, סב-סבו של הרבי הנוכחי, הנודע על שם ספרו 'צמח-צדק', קרה והגיע כבר הלילה האחרון בו ניתן לקדש את הלבנה, אך זו לא נראתה. דאגו החסידים והגישו על כך כתב של 'פדיון-נפש' כבקשה אל הרבי היצמח-צדק'.
יצא הרבי אל החצר ומטפחת בד בידו, וכשהוא מוקף בחסידים התחיל לספר: חסידי הצדיק ר' מאיר מפרימישלן הגישו פעם 'פדיון-נפש' לרבם משום שלא נראתה הלבנה. יצא ר' מאיר'ל החוצה, כשבידו מטפחת, ויאמר: כשהיו בני-ישראל במדבר וענני הכבוד היו סובבים אותם מכל צד – כיצד קידשו את הלבנה? – אלא משה רבינו היה יוצא וכל ישראל עמו, מנענע במטפחתו אנה ואנה והעננים היו מתפזרים…
רבי מאיר'ל הראה במטפחתו כיצד עשה משה רבינו, והנה – הפלא ופלא – מיד התפזרו העננים והלבנה נראתה!
כך סיפר הרבי ה'צמה-צדק' לחסידיו, ובשעת מעשה הראה אף הוא במטפחתו כיצד עשה ר' מאיר'ל, ושוב בא האות – העננים התפזרו!
כשסיים הרבי את סיפורו, פנה אל קהל ההסידים שסבב אותו, ואמר: אם נמצאים כאן יהודים כאלו שיכולים לעשות כמותם, נוכל, אולי, לקדש עוד היום את הלבנה!
נענה אחד החסידים, הרב י. ג., ואמר (באידיש): "דער רבי!" [=הרבי!] …
השיב לו הרבי, כשחיוך עולה על פניו הקדושות: "מיר איז נאר נוגע אייך צו דצרציילן" [=תפקידי רק לספר לכם על כך)… תוך כדי דיבור הוסיף : "איך קום באלד צוריק" [=תיכף אשוב], ובאומרו זאת נפנה והלך לעשות הבדלה עבור אמו, הרבנית חנה ע"ה, שנמצאה אותה שעה במעונה הסמוך.
שלא כמשה רבינו בשעתו; ר' מאיר'ל מפרימישלן ואדמו"ר ה'צמה-צדק', בפעם לא היה אפילו צורך לנופף במטפחת. כעבור זמן קצר, כשחזר הרבי, כבר היו השמים בהירים, ויחד קידשו הרבי והחסידים את הלבנה.