הסיפור שלפנינו ארע בשבת פרשת ויגש, ז' טבת תשכ"ט – 28.12.1968.
אחר הצהרים בבית-המדרש החב"די הגדול, 770, ברוקלין ניו-יורק. קרוב לאלפיים איש מצטופפים באולם הענק, מאזינים בקשב לדבריו של הרבי. 'התוועדות'.
במרכז השולחן המוגבה המכוסה מפה צחורה – יושב הרבי, ופיו שופע דברי תורה. מפעם לפעם מפסיק הוא את שטף הדברים וקהל החסידים פוצח בשיר; עתים בנגון דביקות וגעגועים, ועתים בזמר שמחה ורקוד. באותה הזדמנות ישנם המרימים כוסית יין ומפנים אותה לכיוון הרבי, המשיב בהנהון ראש ואומר: "לחיים ולברכה" והחסיד שאליו הופנתה הברכה ממהר לרוקן את תוכן הכוסית שבידו, וכך מנגנים ושרים עד ששוב ימשיך הרבי וישמיע את דבריו.
בשבת עליה אנו מספרים, עסק הרבי בין היתר בביאור דברי רש"י, הפרשן המקראי הנודע שהעיד על חיבורו שהוא ל"פשוטו של מקרא". הפעם מתעכב הרבי בענין הקשור ללידת שבטי ישראל; תחילה הוא מפרט אחת לאחת את הקושיות המתעוררות על פירושו של רש"י בענין, ואחר הוא מתחיל לבאר את הדברים, דבר דבר על אופנו.
קהל המאזינים יושב בפה פעור ושותה בצמא כל מילה היוצאת מפי קודשו של הרבי. כבר נודעת להם שיטתו המופלאה של מורם ורבם בביאור דברי רש"י על התורה, בעמקות ובבהירות הרבה המונחת בה ותיאור הקושיות באופן שלשומע נדמה כי אין בנמצא תירוץ עליהן, ואחר-כך, בתירוצים, המסירים את כל השאלות באופן של "לכתחילה", כלומר, כאילו מעולם לא היתה כל קושיה…
והנה, תוך כדי ביאור אחת הקושיות החזקות אותן העלה הרבי, השתנתה לפתע נעימת קולו, ומנימה של ביאור תורני שמעו לפתע החסידים את הרבי במעין קול נבואי ההולך וגובר, והוא אומר:
"ומאחר ועוברים אנו כעת מחג החנוכה אל תג הפורים, בו נאמר : "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם . . ואיש לא עמד בפניהם כי נפל פחדם על כל העמים" – יהי-רצון שכל שונאי ישראל יפחדו וירתעו מלהזיק ולהציק לבני ישראל, בבל מקום שהם!".
הדברים היו לא מובנים כלל. כיצד זה עובר הרבי, באמצע ביאור תורני, לציטוט פסוקים ממגילת-אסתר ואמנם רק השבוע הסתיים חג החנוכה, אך עד לחג הפורים הלא עדיין יש זמן! ובכלל, באיזו נימה שהדברים נאמרו, – מופתעים הביטו החסידים אחד בפני השני.
אפילו ה"חוזר" הראשי – זה שתפקידו לחזור אחר ה'התוועדות' על הדברים שהושמעו בה – אף הוא הרים גבה ומולל בזקנו העבות, דבר שהעיד כי אף הוא לא עמד על פשר הדבר.
רק הצצה בפניו של הרבי גילתה כי משהו קורה כאן. הרבי פשוט עצם את עיניו והמשיך לדבר כאילו נמצא הוא במקום אחר: "ויכו היהודים באויביהם מכת חרב והרג ואבדן, ויעשו בשונאיהם כרצונם" ; "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור . . וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". . .
ושוב, כמו מאומה לא קרה, חזר הרבי לדבר על פירושו של רש"י, תירץ את כל הקושיות וסיים את השיחה.
הקהל, עדיין תחת רושם הדברים האחרונים, החל באופן ספונטאני בשיר שמח שהותאמו לו פסוקים מתחילת המגילה : "ויהי בימי אחשוורוש…", והרבי עודד את השירה בתנופות יד בלתי רגילות, עוד ועוד, כאומר: כן, שירו כך, עוד ועוד, "ויהי בימי אחשוורוש"…
ה'התוועדות' הסתיימה. קבוצות קבוצות נעמדו החסידים ושוחחו על ששמעו אוזניהם. משהו ודאי קרה כאן. מיד במוצאי-שבת ינסו לברר. הם חייבים לדעת.
ואכן, הזריזים שהצליחו לקלוט במכשירי הרדיו שלהם את שידורי ארץ-ישראל נדהמו לשמוע את ההודעה הבאה:
"כאן שידורי-ישראל מירושלים. בוקר-טוב והרי החדשות מפי חנן גלבוע, ועיקרן תחילה : אמש, בשעה 10.00 בלילה, ערך צה"ל פשיטה על נמל התעופה של ביירות. המבצע הסתיים בהצלחה. לכל חיילינו שלום".
כן, לפי שעון ניו-יורק היה זה בדיוק בשעה 3.00, שעה שהפסיק הרבי את דבריו והחל לדבר על "ואיש לא עמד בפניהם"…
אכן, איש לא עמד בפני חיילי צבא-הגנה-לישראל…
