ב"ה כ"ו אייר, תשל"ג
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה:
שמחתי לראות אותך נוכח בהתוועדות ומצטרף אלינו לאמירת 'לחיים'. לאחר מכן, קיבלתי את ההעתקים של העבודות שלך. זה היה מתחשב מצידך להואיל לתת לי אותן, והרבה תודות. ובעוד שהן לא בתחום שלי, אני מקווה שאוכל ללקט מתוכן כמה נקודות שימושיות. שכן, עם כל הרבגוניות שבעולם המופלא, עליה כבר נאמר הביטוי בתהילים "מה רבו מעשיך, ה'!", הדברים הרבים שבעולם מוסיפים להצטמצם לסוגים, למחלקות, לקטגוריות וכדומה. אבל מעבר לסידור לפי מחלקות, קיימות ביניהן קירבה וזיקה מוטבעות שמקרבות את הדברים הכי מגוונים שיהיו ביחד, ועד כדי כך שיש לקוות שיום אחד יתגלה עיקרון מאחד שיקיף את כל הבריאה. דבר זה, כפי שאתה בוודאי יודע, היה למגמה של המדע המודרני, ובייחוד בזמנים הכי אחרונים.
עם זאת, מה שהמדע ניסה לשאוף להשיג מבחינה מדעית, ניתן לנו מכבר בתור אמת מוחלטת, שאנו יורשים אותה מאבינו הראשון, אברהם, היהודי הראשון, עליו נאמר "אחד (ויחיד) היה אברהם", בכך שגילה את האמונה בא-ל אחד בדור שבו האמונה באלילים רבים שלטה בכיפה. ולאחר מכן, בסיני, כאשר צאצאיו, עם ישראל, התפתחו לכלל אומה, הראשונות מבין עשרת הדברות האלוקיות היו: "אנכי ה' אלוקיך", ו"לא יהיה לך אלוקים אחרים", שהציבו את האמונה בא-ל אחד בתור עצם הבסיס של עמנו – האמונה בא-ל אחד בצורה הכי טהורה שלה, כפי שהחסידות מסבירה זאת בתפיסה יהודית, היינו, לא רק במובן שיש רק אלוקים אחד, אלא שלמעשה אין שום מציאות אחרת; וזוהי הכוונה בפסוק "אין עוד מלבדו", מכיוון שכל מה שקיים שואב את קיומו ממציאותו יתברך, כפי שמוסבר בצורה מלאה בתורת החסידות.
לאור הנ"ל, ולאור העובדה שאמונה זאת מאחדת את כל היהודים, במודע או שלא במודע, ועל יסוד האימרה של חמי זכר צדיק לברכה, ברוח זאת שכאשר שני יהודים נפגשים, הם חייבים לדאוג שהמפגש יהיה פורה לא רק לטובתם האישית, אלא גם לטובת יהודים אחרים –
אני מקבל חיזוק להפציר בך, בתור מדען שמקבל את המגמה המדעית הכי אחרונה אליה התייחסתי למעלה, לנצל את מרב ההשפעה שלך על הסטודנטים היהודים שלך ועל חוג רחב יותר של ידידים, לקרב אותם עוד יותר להכרה בכך ש"ה' אחד ושמו אחד", לא רק בתור רעיון, אלא כך שהדבר יחדור בכל יישותם "במחשבה, בדיבור ובמעשה", בתור חוויה חיה בחיי היום-יום. וכבר הובטחנו ש"דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב", ובסופו של דבר פועלים את פעולתם.
ישנה נקודה נוספת שדורשת הסבר. ישנם אנשים שנוקטים עמדה שהם חייבים תחילה להגיע לשלמות אישית, לפני שיחשבו על הדרכת אחרים לכיוון של שלמות. בעצם, הם יכולים לצטט כלל תלמודי מפורסם: "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" (בבא מציעא קז, סוף עמוד ב'). ובכל זאת, מנהיגינו הרוחניים הצביעו בפנינו בדורות האחרונים על כך שאנחנו חיים במצב חירום, ואז אין זמן להצבת סדרי עדיפויות, ולא לחשוב על עצמך תחילה, אלא כל אחד חייב לעשות את אשר ביכולתו עבור כל מי שהוא יכול.
אולי חז"ל הקדמונים רמזו לכך כאשר השתמשו בביטוי "קשוט עצמך". אם מדובר בעניין של "קישוט", אז יכולה להיות הצדקה לסדרי עדיפויות, אבל לא כאשר זהו עניין של פיקוח נפש ממש. שכן, סביר למדי שאם לא קופצים מיד על ההזדמנות לדבר עם סטודנט, זה עלול להיות מאוחר מדי לעשות זאת למחרת, כאשר האיש הצעיר או האישה הצעירה עלולים להיסחף על-ידי כל אחת ממספר מגמות מסוכנות שעושות שמות בקמפוסים. אין צורך להתבטא באופן יותר מפורש, משום שבתור פרופסור באוניברסיטה חשובה, אתה מכיר טוב מאוד את המציאות המכאיבה של המצב.
ואסיים בהערה שמחה. עתה, בעמדנו על סף החודש של מתן-תורה, יהי רצון שכל אחד ואחד מאיתנו, בתוככי כלל ישראל, יקבל את התורה בשמחה ובפנימיות.
נ.ב. שמחתי במיוחד ללמוד שגם בתך נכחה בהתוועדות בשבת והשתתפה בתהלוכת ל"ג בעומר. אני מצרף בזה עותק מהמסר האחרון לועידה של 'נשי ובנות חב"ד'. אני בטוח שכמה נקודות ממנו, על כל פנים, עשויות להיות בעלות משמעות גם עבורה בגיל שלה.
בכבוד ובברכה,
[חתימת יד קודשו של הרבי]