רבה של פטרבורג נכנס יום אחד אל ראש הקהל, הניח את המפתחות על השולחן ואמר: איך זאג זאך אפ פון דער רבנות! הנני מתפטר מהרבנות!
ראש הקהל ההמום שאל: רעבע, למה?
ענה הרב: אני מתפטר כי אשה זקנה הגיעה אלי אתמול ושאלה שאלה שאין לי עליה תשובה. וכיון שאני רואה את תפקידי להיות זה שעונה תשובות, הריני מתפטר.
ראש הקהל ההמום הקשה שוב: רעבע, איזו שאלה יכולה לשאול א אלטיצ'קע יידענע, אשה פשוטה, שלרב של פטרבורג אין תשובה עליה?
ענה הרב: נכנסה היהודייה הזקנה, דפקה על השולחן וצעקה – רעבע, ווער דארף דיר דא האבן, רבי מי צריך אותך פה?!
ואני, אומר הרב לפרנס, כבר יומיים חוכך בשאלה הזאת שלה, ואין לי תשובה.
בפרשת השבוע אנו רואים שמשה רבנו התמודד עם אותה שאלה. אבל הוא לא ביקש להתפטר, גם לא נשאר בלשכתו, אלא יצא לפעולה אקטיבית.
מלחמתם של קורח ועדתו, ובראשם הטראבל מייקרס דתן ואבירם, הגיעה לקצה. הם בחוצפתם צועקים ואומרים למשה רבנו: רעבע, ווער דארף דיר דא האבן, רבי מי צריך אותך פה? ומשה, הוא שולח לקרוא להם, הוא רק רוצה לדבר על ליבם, אבל הם מסרבים להיענות לקריאתו "ויאמרו לא נעלה" . הקב"ה כבר מורה למשה להתפנות מהאזור, כי בעוד זמן קצר תפתח האדמה את פיה ותבלע את קורח ועדתו "העלו מסביב למשכן קורח דתן ואבירם", אבל משה עוד לא מתייאש, הוא מניח את כבודו ואת יוקרתו ומנסה עוד לדבר עמם "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם". הרועה הנאמן לא מוותר כל עוד אפשר, והנה הוא קם במלא הדרו והולך אליהם בניסיון אחרון להשיבם אליו.
התנהלותו של משה רבנו כמנהיג העדה היא תמצית עבודת השליחות אותה הנחיל הרבי מליובאוויטש לכלל הציבור. הרבי דרש מכולם, משלוחיו, מחסידיו ובעצם מכל מי שבא עמו במגע, אם במגע ישיר או דרך לימוד תורתו: היו אקטיביסטים. הניחו בצד את הכבוד שלכם והחשבון האגואיסטי האומר 'שיבוא הוא אלי אם הוא רוצה בי'. צאו אתם אל העולם, אל כל איש אשה וילד עם אור, אהבה וחום יהודי אוטנטי, הביאו את הטוב שיש בכם לכל מקום ולכל אדם.
כדרכו ועבודתו של משה רבנו, היא גישתו של הרבי מליובאוויטש ובעצם של כל מי שמוכן להתמסר לדרכו – לצאת מהחממה החמה והנוחה, לצאת גם ממגבלות הנפשיות, לצאת ולהפיץ אור וחום, אהבה ושמחה.