יום ראשון בבוקר. התור הארוך משתרך עד לפתח בנין 770 איסטרן פארקווי, מקום מושבו של הרבי בברוקלין. גם הקור הניו-יורקי העז החודר מבעד ללבוש החם אינו מרתיע אף אחד מן האלפים הממתינים לקבל מידי הרבי את שליחות הצדקה ובכך לזכות בברכתו הקדושה להצלחה.
בין הממתינים הרבים עומד גם ר' נתן בר-כהן, חסיד הפועל במסירות נפש בקרב יהודי רוסיה בארץ ובעולם. נותק'ה, כפי שמכנים אותו כולם, שהה זמן מה בחצר הרבי וכבר התכוון לנסוע חזרה לביתו, בישראל, שם המתינה לו עבודה רבה.
והנה הגיע הרגע הגדול, נותק'ה ניצב מול הרבי וידו הימנית פשוטה לקבל שטר של דולר לצדקה מידו הקדושה. הרבי נותן לו את הדולר, מברכו בהצלחה ונותק'ה כבר פונה ללכת, אלא שלפתע קורא לו הרבי בחזרה ושואל אותו: "האם נוסע הינך לברזיל?"…
ההתרגשות אחזה בו בר' נותק'ה, אך מבלי להתבלבל ענה "על המקום" בבטחון:"כן, לברזיל… אני נוסע לברזיל"…
– ואז חייך הרבי חיוך רחב ונתן לו שטר נוסף, כשהוא אף מוסיף ואומר: "הא לך שליחות מצוה נוספת ושפע ברכות".
הידידים שהמתינו לו בחוץ חששו שמא נטרפה עליו דעתו ; מה קרה לו לר' נותק'ה שהחליט לפתע לנסוע לברזיל? אלא שמאומה לא עזר להם. נותק'ה בשלו: אם הרבי שאלני על נסיעה לברזיל, סימן מובהק הוא שעלי לנסוע למקום זה, ומיד!
בשעות הבאות עסק נותק'ה בהחלפת כרטיס הטיסה ועוד באותו לילה היה בדרכו לברזיל.
לאחר נסיעה ארוכה הגיע לסאן-פאולו שבברזיל. הוא שם פעמיו לביתו של אחד מידידיו, שהופתע עד מאד לראותו בביתו ללא כל הודעה מוקדמת. אלא שנותק'ה הוא אדם מעשי ואין זמנו פנוי לדיבורים. כהרגלו הרי הוא נרתם ישר למשימה, אלא שהפעם עליו לגלות בראש ובראשונה את תכלית בואו לכאן…
נו, מוציא הוא את ספר הטלפונים הנייד שלו ומצלצל למכרים שונים, דורש בשלומם, מי יודע – אולי…
ביום השלישי לבואו נזכר כי ברוסיה היתה להם שכנה שהיגרה כעבור זמן לברזיל. אחרי מאמצים רבים עלה בידו לאתר את מספר הטלפון שלה וכעבור כמה דקות כבר קלחה השיחה בין השניים, כשבסיומה בקשה האשה במפגיע שיבוא להפגש עם בנה הבכור.
הבן קיבל אותו בהתרגשות רבה. הוא נפעם מן המראה היהודי האמיתי שהזכיר לו את בית אבא. שעות ארוכות ישבו ודברו על נושאים יהודיים, כשבמהלך השיחה הרגיש נותק'ה כי משהו מעיק על ליבו של הבחור אך הוא מסתירו ממנו. כשחלפו השעות החל ה"קרח" להפשיר, ובדמעות החל הצעיר לספר כי יש לו חברה גויה שהחליט להנשא לה. תחנוניה ויסוריה של אימו מעיקים עליו אבל למרות הכל אין בדעתו לשנות את החלטתו.
כל הלילה ישב ר' נותק'ה וסיפר-הסביר לו בחום וברגש כיצד לחמה אימו ברוסיה על יהדותה במסירות נפש, עד שלפתע קם בנה, מתכחש ליהדותו ופונה לה עורף. הדברים היוצאים מן הלב נכנסו ללבו של הצעיר ופעלו את פעולתם, ובשעה שקרני האור הראשונות הפציעו מבעד לחלון הסכים לתת את הבטחתו שלא ישוב להפגש עוד עם חברתו הנוכריה.
זו היתה תחילת המשימה. כעת יש למצוא עבורו חברה לחיים במקום הקודמת, פן יתחרט בינתיים. לאחר חיפושים רבים הכיר לו נותק'ה צעירה יהודיה שגם היא היתה בתחילת דרכה ביהדות, והשנים החליטו להתחזק בהכרת ולימוד התורה בטרם ינשאו זה לזה.
נותק'ה עזב בינתיים את תחנתו הבלתי מתוכננת בברזיל והמשיך בדרכו לישראל. מאז עברו שנתיים ימים ויום אחד מגיע לביתו מכתב ובתוכו הזמנה לחתונת השניים, בצירוף כרטיס הלוך ושוב לברזיל.
בטקס החתונה נסגר מעגל. המשימה הושלמה. ה"נסיעה המסתורית" גרמה איפוא לבנייתו של בית חסידי בישראל, על יסודי התורה והמצוות, בזכות הדרכתו וברכתו של הרבי והודות למסירותו של החסיד.