"רבי באתי לראות מי הוא זה שהציל את נפשי ולהודות לו על כך" – אמרה בהתרגשות גדולה מ.נ. שנכנסה ליחידות יחד עם בעלה.
רק שבועיים קודם לכן שכבה במחלקה פנימית בבית-הרפואה כשהיא אינה יכולה לזוז ממקומה, עקב תאונה קשה שעברה, ועדיין לא התאוששה.
הוראתו של הרבי – "להקפיד על הדלקת נרות" – היא שהביאה אותה לתוצאות הרצויות; היא הדליקה נרות והפלא קם והיה: חלה השתפרות כה מפתיעה במצבה עד שלאחר מספר ימים כבר שוחררה לביתה, לפליאתם של כל הרופאים שקיבלוה מיד לאחר התאונה.
אמנם חייבת הייתה היא ללכת על קביים או לשבת בכיסא-גלגלים אך אין ספק כי חייה ניתנו לה במתנה. עתה כשעמדה מול הרבי לא מצאה מילים להודות "למציל נפשה", כהגדרתה.
הרבי המתין מעט שתרגע, ואחר אמר: "כפי הנראה עדיין לא שבת לגמרי למצבך הרגיל שהרי רואה אני כי מסתייעת את בהילוכך בקביים; אך רצוי שתעשי תמונות כיצד את מהלכת בקביים ולאחר-מכן כשיבוא היום – ולא רחוק הוא – שלא תזדקקי להם, תוכלי על-ידי הסתכלות בתמונות להזכר בנס הגדול שקרה עמך"…
כששמעה האשה את דברי הרבי אזרה אומץ והוסיפה לבקש: "רבי, הרופאים טוענים שאף שהבראתי וביכולתי להלך, פגיעתי הייתה רצינית וישנו חשש גדול שלא אוכל ללדת ילדים. אבקש את ברכתו של הרבי שאוכל ללדת ילדים ושיהיו בריאים".
עוד תעשי הרבה שמחות לילדים שיהיו לך – ענה הרבי בהחלטיות.
מלאה התפעלות והתרגשות חזרה לביתה ובמלאות שנה נולד להם בן.
בסעודת הברית של הבן (שנקרא בשם "מנחם מענדל") סיפר האב את כל שרשרת הניסים שקרו להם בזכות ברכותיו של הרבי מליובאוויטש. כאשר הביעו כמה מן הנאספים את פיקפוקם וניסו לצנן את התלהבותו – הראה להם את התמונות של אשתו כאשר הייתה במצב הקשה ועם הקביים.
פיהם של המלגלגים והמפקפקים – נדמו…