בפרשת השבוע מספרת התורה על ערי המקלט שקבע משה רבינו. ערים מיוחדות אלו היוו הגנה ומחסה לכל אלו שהרגו אדם בשוגג (ואפילו במזיד עד למשפטם) מפני משפחתו של ההרוג שרצתה לנקום בהם ולגאול את דמו. הדרכים שהובילו לערי המקלט היו נוחות במיוחד ורוחבן היה כ-16 מטר. בכל צומת דרכים הותקן שלט מאיר עיניים שהורה את הכיוון לערים אלו ועליו נכתב "מקלט מקלט".
תורת ישראל היא נצחית ואקטואלית לכל הזמנים ולכן, על אף שבפועל לא קיימות היום ערי מקלט, יש ברעיון הרוחני העומד מאחוריהן הוראה למעשה בפועל בחיינו היום יומיים.
מקלט רוחני – "ובחרת בחיים"
"הורג נפש" ברוחניות הוא מי שניתק את הקשר של נפשו עם הבורא – הקשר שנוצר על ידי התורה ומצוות. במילים אחרות: כשהאדם חוטא ועובר על מצוות התורה הוא מנתק את צינורות החיים של נשמתו ממקורם האמיתי. גם לאדם כזה, ואפילו שעשה זאת במזיד (בכוונה), יש תקנה ואל לו להתייאש. חכמינו אמרו ש"דברי תורה קולטים", ולכן כל שעליו לעשות הוא להמלט אל התורה ולהינצל.
כשם שהדרכים שהובילו אל ערי המקלט היו נוחות ורחבות ובכל פרשת דרכים היו שלטים גדולים שהראו את הדרך להימלט, כך גם הדרך אל התורה היא קלה ורחבה ובנוסף לכך הקב"ה בעצמו מורה לנו את הכיוון הנכון. ביד כל יהודי נתונה הבחירה החופשית להחליט באיזו דרך ללכת, ככתוב: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע" והקב"ה מזהיר ומכוון את היהודי ללכת בדרך הימנית – "ובחרת בחיים".
נשאלת השאלה: האם כל אחד יכול לזכות להכוונה האישית מאת הקב"ה? כיצד ניתן להגיע לכך?
לצאת ולא להרתע
העצה לכך היא לנהוג כ"מידתו של הקב"ה – מידה כנגד מידה" ולעשות כמותו: יש לצאת ל"פרשת הדרכים", שם מצויים יהודים שנותקו מהתורה ("הרגו את נפשם בשוגג") ואלו אינם יודעים לאיזה כיוון ללכת. יש להתייצב בפניהם כשלט חי ולהכריז: "מקלט! מקלט! פנו ימינה אל הדרך הנכונה". כמובן, שלמעשה יש לפעול לפי הנתונים באותו מקום, לעזור, להדריך ולהנחות בדרכי נועם.
אומנם ישנם כאלו שיטענו כי בעצם ההימצאות בפרשת הדרכים ישנו סיכון מיותר, שהרי אז קרובים כל הזמן לדרך השמאלית וחשופים להשפעות זרות. אלא שאין להתרשם ולהתפעל מטענות אלו כלל, כי זהו בעצם תפקידו ושליחותו של כל יהודי בעולם – לעזור לכל יהודי, בפרט כשהוא נמצא במצוקה רוחנית, ולהובילו לעיר המקלט.
טובה לכל החיים
מובא בשם הבעל-שם-טוב, מייסד תנועת החסידות, כי לעיתים הנשמה יורדת לעולם וחיה שבעים או שמונים שנה רק בכדי לעשות טובה ליהודי בגשמיות ובפרט ברוחניות. לכן כדאי ללכת ולפעול בין אותם אלו העומדים בפרשת הדרכים ולהורות להם את הדרך למקלט התורה, אפילו עבור הצלת נפש יהודית אחת!
לפעמים מספיק אפילו לעמוד ולשמש רק כעמוד חי נושא שלט. אף שאז יתכן שהאדם עצמו יחוש כאילו אינו מביא כלל תועלת, בפרט שאין הוא רואה את התוצאות, אך מאחר שאת תפקידו ושליחותו הוא מבצע על הצד הטוב, הרי הוא זוכה שהקב"ה בעצמו יורה לו את הדרך לחיים וטוב ו"הקב"ה עוזרו – להושיע משופטי נפשו". יחד עם זאת דורשת החסידות מהאדם להיות בבחינת "מהלך": לא לחכות שמישהו יבוא וישאל אותו היכן הדרך הנכונה, אלא מיד כשרואים יהודי שמסוגלים לעזור לו יש לרוץ אליו ולהורות לו את הדרך להימלט.
