איש עסקים חייב מדי פעם לעשות ספירת מלאי, לבדוק את מאזן חשבונותיו ולברר מהו מצבו הכלכלי. ניהול חשבונות קבוע הוא היסוד למסחר מצליח ומביא לכך שהעסק יתנהל למישרים.
אך כמובן, את רוב זמנו מבלה איש העסקים בפעילות מסחרית. הוא מפסיק לפעמים רק כדי לאמוד את שוויה של עיסקה מסוימת – להבטיח שתהיה רווחית ולהחליט מהי הגישה הטובה לביצועה. אולם בדיקת המצב הכללי של העסק נעשית רק לעתים רחוקות, בדרך כלל רק פעם בשנה. אילו היתה נעשית בדיקה כזאת מדי יום, לא היה נותר לו זמן לביצוע עיסקות כלשהן.
עלינו לנהוג באופן דומה בעבודתנו את ה', שהיא ה"עסק" שלנו. רוב הזמן – רוב "שנת העסקים" שלנו – אנו סוחרים ב"סחורתנו", התורה ומצוותיה. רק פעם אחת בשנה, בחודש אלול, ממש לפני ראש השנה ויום הכיפורים, אנו מתפנים לבדיקה כללית מקיפה – בה אנו מתרכזים בהתבוננות פנימה, בספירת המלאי ובחשבון הנפש.
בשאר ימות השנה, עלינו לעצור לפעמים לשם הערכת-מצב ספציפית קצרת טווח. למשל, בקריאת שמע שעל המיטה לפני השינה, אנו מסכמים לעצמנו את הזכויות והחובות, את ההישגים והמחדלים של אותו יום. או למשל לפני שבת, אנו בוחנים את חשבון מעשינו מן השבוע שחלף, ולפני ראש חודש, אנו עושים מאזן של החודש הקודם. ואז, בחודש האחרון של השנה, אנו עושים בדיקה מקפת של כל חודשי השנה.
יש כאלה החושבים שכדי להתקדם בתורה ובמצוות, הם חייבים לדעת בכל רגע היכן הם עומדים, וכל הזמן הם בודקים את עצמם באופן יסודי אם אכן הם מועמדים ראויים לעבודת ה'. לאמיתו של דבר, הגישה הזאת אינה אלא תכסיס של היצר הרע, להטות את האדם מן המעשה הראוי, על ידי שהוא משקיע את עצמו בחיטוט עצמי אובססיבי. במקום זאת, הוא יכול להתקדם בדרכו בביטחון, ולהניח את העיסוק הזה לזמן היאה לו.
ללמוד מבעל עסק
יש הבדל בין בעל עסק לבין עובדיו המקבלים ממנו את שכרם. העובד השכיר משקיע את מספר שעות-העבודה הנדרש ממנו ובסוף היום הוא משאיר מאחוריו את דאגות העסק. אפילו העובד החרוץ והמסור ביותר, איננו מפגין אותה מידה של מעורבות כמו בעל העסק עצמו.
כי לעומת עובדיו, בעל העסק תמיד נושא עמו את נטל הדאגה לכל מה שהמפעל תובע ממנו. גם בעת שהוא אוכל, או מבקר אצל חברים, ענייני המפעל אינם מרפים ממנו לרגע. ואפילו כאשר העסק מתנהל על מי מנוחות. איננו יושב ומחכה שהזדמנויות עסקיות תפולנה לחיקו, אלא הוא תמיד הולך ומחפש דרכים לשפר או להרחיב את נכסיו.
אנו כיהודים חייבים להתייחס ל"עסק" הרוחני שלנו, וביחוד ללימוד התורה, באותה מידת מסירות שמוכיח היזם כלפי העסק שלו. יהיו אשר יהיו עיסוקינו במשך רוב היום, התורה צריכה להיות בראש מעיינינו. היא צריכה להיות העסק האמתי שלנו, עד כדי כך שלא נוכל להתנתק ממנה. לא חשוב כמה זמן אנו מקדישים ללימוד התורה היומי שלנו ואפילו אם זה זמן קצר. בכל זאת, ראשנו ורובנו צריך להיות מונח בענייני התורה, גם שעות רבות אחרי שחזרנו לפעילות החולין.
לדברי התלמוד, כאשר אדם עסוק כל כולו בתורה הרי הוא כפודה את השכינה מגלותה, ובודאי יועיל הדבר גם לו בכל תחומי החיים.
