כשנתמנה המגיד ממזריטש לממלא מקומו של הבעש"ט, עסק מטבע הדברים גם במצוקותיהם הגשמיות של המוני העם. הללו באו אליו בהמוניהם, זה בצרותיו וזה בבעיותיו, והוא העניק לכל אחד ואחת עצה וברכה.
יום אחד בא לבקרו ידיד-נעורים, שהכירו מימי קדם כגאון-עולם וכמי שהיה שקוע כל חייו בתורה ובעבודת-ה’. ראה את ההמונים הצובאים על פתחו ושאלו: "מה לך כי ירדת לעסוק בעניינים גשמיים וארציים, וכי לכך נועדת?!"
השיבו המגיד: "קודם שברא הקב"ה את עולמו, היה יושב עם נשמות הצדיקים, והן נהנו
מזיו השכינה. פתאום החל הקב"ה לעסוק בבריאת העולם הזה הגשמי. שאלה נשמה אחת: למה
מתחילים פתאום לעסוק בדברים גשמיים?"…