שכנו של רב מפורסם היה יהודי ששלח ידו בגניבה. הרב נהג לקרבו ולנסות להשפיע עליו שיחזור למוטב, אך ללא הועיל. עברו השנים ובנותיו של האיש בגרו, והוא בא אל הרב ושפך לפניו את ליבו על שאין באפשרותו להשיאן.
שאלו הרב: "מדוע לא נהגת לחסוך מעט מכל הכספים הרבים שעברו תחת ידך?".
נאנח הגנב: "אם אני פורץ את קופותיהם של אחרים, איך הייתי יכול להתאפק ולא לפרוץ את קופתי שלי"…
אמר על כך הרב: "עכשיו אני מבין מדוע לא ראו חז"ל בעין יפה את ריבוי הנדרים – מי שחומות התורה והמצוות אינן עומדות בפני יצרו, מוטב לו שלא ימציא איסורים משל עצמו".