ב"ה י"ח טבת, תשמ"א
ברוקלין, נ.י.
מרת…
יוניברסיטי הייטס, אוהיו
ברכה ושלום:
מכתבך מיום י"ז כסלו הגיע אלי באיחור רב. את כותבת בו על כמה מן החוויות שלך בעבר, ומסיימת בשאלה שקשורה לשידוך ולנישואין מחדש.
לאור מגבלות המקום במכתב, אזכיר כמה נקודות, אשר אני בטוח שישמשו קווים מנחים שיסייעו לעמדה שלך להתבהר.
1) התורה נקראת 'תורת חיים' ו'תורת חסד', ופירוש הדבר שהיא מלמדת את היהודי את החיים הנכונים בכל היבט של חיי היום-יום, ושההוראות שלה הן לטובתו של האדם שדבק בהן. כמובן מאליו, הקב"ה אינו דורש שום טובות מבן-אדם.
יתרה מזו, 'תורת חיים' פירושו גם שדבקות בה קשורה בעצם המהות של החיים היהודיים. במלים אחרות, אף-על-פי שליהודי ניתנה בחירה חופשית של פעולה, לפעול, לדבר ואפילו לחשוב כפי שהוא רואה לנכון, יהודי לא יכול לשנות את המהות שלו או שלה, הרבה יותר מכך שאדם לא יכול לשנות את צבע העיניים שלו.
2) אין זה מפתיע שבן אדם, משכיל ככל שהוא יכול להיות, לא יכול להבין את חכמתו של הבורא, ואף לא להבין את דרכיו. זה לא מפתיע, אם לתת הדגמה פשוטה, שתינוק לא יכול להבין את דרכיו של פרופסור, אף-על-פי ששניהם הם בני-אדם, והשוני ביניהם הוא רק יחסי, במונחים של גיל, השכלה והתנסות. זה אפילו אפשרי שהתינוק עשוי ביום אחד לעלות על הפרופסור בכל התכונות הללו. דבר זה אינו יכול להיאמר, כמובן, ביחס לבן-אדם נברא והבורא.
3) מכיוון שדבקות בתורה ובמצוות היא מהות חייו של היהודי, כל דבר שמפריע לכך חייב להביא לתוצאות בלתי נמנעות. בעוד שהתורה מבחינה בין פעולה במזיד לעבירה שלא בכוונה, או שמתבצעת כתוצאה מבורות או מחוסר חינוך, וכו' – הדבר קשור רק לרמת האשמה, אבל אין לזה שום נגיעה לתוצאות כשלעצמן – בדיוק כשם שאין שום הבדל האם אדם שם את אצבעו בתוך מים רותחים במזיד או בלי כוונה; הכוויות תהיינה זהות.
4) בהתנהגותו של האדם, כאשר קיים ספק, אדם רציונלי בדרך כלל שוקל את הטיעונים בעד ונגד לגבי האפשרויות שלו. נניח שלאדם יש ספקות אודות הנחיצות להתנהג על-פי הוראות התורה, אולם הוא מחליט בכל זאת להיות שומר מצוות, מכיוון שאם להשאיר את הדבר תלוי ועומד עד לחקירה וללימוד שלו, זה בהכרח ייקח זמן ארוך. אם בסופו של דבר הוא יגלה את האמת של התורה, כפי שחייב לקרות אם הוא יעשה את המאמץ המתאים במונחים של זמן, אנרגיה והתמסרות – יהיה לו את הסיפוק העילאי מכך שהוא חי על-פי האמת כל הזמן. עם זאת, אם מסיבה מוזרה כלשהי, הוא לא יגיע להכרה זאת – מה, בסולם הערכים שלו, הוא "איבד"? – קצת אי נוחות שכרוכה בשמירת שבת ויום-טוב, ובאכילת מזון כשר בלבד, ובנהיגה באיפוק בנוגע לכמה תשוקות ונטיות נחותות?
5) נישואין מאחדים שני אנשים למשך כל היום, יום אחר יום, בתקווה שזה יהיה למשך כל החיים. לפיכך, שני הצדדים חייבים להיות בטוחים, עד כמה שהדבר אפשרי מבחינה אנושית, שהם לא יציבו את עצמם במצב של חיכוך תדיר, שלא להזכיר חיכוך מתמיד. אפילו אם שני הצדדים הם הכי מתחשבים, אדיבים וכו', חיכוך מתמיד מחויב להפוך לבלתי נסבל ולעשות את החיים לאומללים לחלוטין. ומכיוון שחיי התורה מקיפים כל היבט של חיי היום-יום, ניתן לשקול שידוך עבור אדם שמחויב לחיים כאלה רק אם התנאים הבסיסיים האמורים מובטחים, היינו, שישנה הסכמה מלאה מראש בנוגע לשאלה מה יהיו חיי היום-יום וההתנהגות היום-יומית בכל הפרטים שלהם בחיי הנישואין.
אני בטוח שאין כל צורך להרחיב עבורך על האמור למעלה. אבל אם את עדיין דורשת הבהרה נוספת, את יכולה לדבר על כך עם הרב א', שאותו את מזכירה במכתבך.
השם, שהשגחתו הנדיבה מושטת לכל אחד ואחד בפרט, יוביל אותך בדרך שהיא טובה באמת עבורך ועבור בתך ד', הן בגשמיות והן ברוחניות.
בברכה,
[חתימת יד קודשו של הרבי]