העם היהודי נושא בתואר "העם הנודד". רדיפות, גרושים וגלויות עברו על היהודים במשך כל הדורות. הגלות הראשונה של עם ישראל היתה גלות מצרים, עליה נאמר כי היא שורש כל הגלויות שבאו אחריה, כולל זו האחרונה בה אנו חיים עתה. לכן כשנתבונן בתיאורי השעבוד והגזירות המופיעים בפרשת השבוע נוכל להפיק לקחים וללמוד כיצד להתמודד עם הבעיות המתעוררות בחיינו היום יומיים, בגלות הנוכחית.
גזירה רוחנית
לאחר שפרעה ראה בחלומו, כי בן עתיד להוולד בעם ישראל אשר יחריב את כל ארץ מצרים ויושיע את בני-ישראל, החליט להמית כל בן זכר וציווה על עמו כי "כל הבן היילוד – היאורה תשליכוהו". מלבד ביטויה הפשוט של הגזירה, להטביע כל תינוק ביאור, יש לציווי פרעה משמעות רוחנית עמוקה יותר כפי שהיא מוסברת על פי פנימיות התורה.
היאור (הנילוס) הוא מקור המים היחידי של מצרים. לכן כל פרנסתם תלויה בו, כל צמיחת היבול תלויה בנילוס חעולה ומשקה את השדות. לכן, בניגוד לשאר המקומות התלויים בחסדי שמים ובהם התפללו אל האלוקים שיוריד גשם, היו המצריים מבקשים את הברכה מה…נילוס. בצורה כזו הפך הנילוס לאליל ועבודה-זרה במלוא מובן המילה. לפי זה מצטיירת כוונתה הפנימית של הגזירה "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" – השליכו את הילדים אל העבודה-זרה.
במילים אחרות אמרו המצריים לבני- ישראל: הפסיקו להאמין בבורא העולם והתחילו להתפלל אל כוחות ואוצרות הטבע כמו היאור. כך פירשו רז"ל את קריאתו של פרעה "הבה נתחכמה לו", נתחכם למושיען של ישראל – הקדוש-ברוך-הוא.
תופעה זו חוזרת על עצמה גם בדורות מאוחרים יותר, כשכל כוונתם של אויבי ישראל היתה להשמיד את כוחו הרוחני של העם היהודי, אמונתו ודתו. על ידי כך קיוו לגדוע את קיומו של עם ישראל ולגרום לטמיעתו בין אומות העולם. תמיד הופעל לחצם בראש וראשונה על השכבה הצעירה, על הילדים הקטנים, ביודעם כי הם המהוים את הדור הבא ואת הבסיס להמשך קיומו של העם היהודי.
טענת "פרעה"
"מאויבי תחכמני" – מתוך למידת כוונתיו הזדוניות של פרעה נוכל לדעת כיצד להתגונן מפניו ומפני שאר אויבינו, בפרט לפי שהקדמנו בתחילת הדברים שכל שארע בגלות מצרים מתרחש גם בחיינו היום יומיים בגלות הנוכחית.
רבות דובר באתרנו על הצורך בחינוך יהודי על פי מסורת ישראל. כעת הדבר מקבל משמעות יתר לאור לקחי העבר. יש הורים הנוקטים באותה גישה ממש בה דגל פרעה מלך מצרים, באמונה עיוורת אך ורק בדרך ה"טבעית" – המאמינה רק בחוקי הטבע ואינה בוטחת בשום גורם על טבעי. באמצעותה – חושבים הללו – יבנו את עתיד ילדם את וכך הוא יהיה "מסודר" בחיים. הם שולחים אותו כמובן לבית ספר לא דתי, שהרי כדי שיהיה עורך-דין או רופא עליו בראש ובראשונה להשתלב במסגרת החיים הכללית וללמוד את מנהגי ונימוסי המדינה. בעיני רוחם הם כבר רואים את בנם הבוגר מוצא את פרנסתו ברווח, בעל דירה ומכונית נאה שאינו זקוק לעזרת ההורים. לכן הם דואגים לו כבר עכשיו…
האם היהודיה
זאת עלינו לדעת כי הקב"ה הוא הזן ומפרנס לכל. בידו המפתח למזונותיו ופרנסתו של האדם ולכן דוקא מי שמקיים את ציוויו ומחנך את ילדיו על פי הדרך שהוא נתן לנו – דרך התורה והיהדות – הוא זה שיזכה למילוי כל בקשתיו ומשאלות ליבו לעתידם הטוב של בניו וצאצאיו.
ענין החינוך מוטל על שני ההורים אולם במידה רבה על האם היהודיה. כמו שנאמר בגאולת מצרים : "בשכר נשים צדקניות שאלו אבותינו ממצרים". מה היו עושות אותן נשים צדקניות? – הן הקימו וחינכו את הדור הבא. הן לא התחשבו בגזירותיו של פרעה והמשיכו לגדל את ילדיהם על פי מסורת ישראל. לא פלא שגדלה שמחתן למראה אותן מצריים אכזריים הטובעים במצולות ים – "ותצאנה כל הנשים . . בתופים ומהולות . . שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה (=השליך) בים".