ביאת המשיח שייכת לכאורה לתחום העתיד. יש בתורה נבואות רבות על אחרית הימים, ובכולן אנו מאמינים; ועם זה, בעניין ביאת המשיח נדרשת מאיתנו אמונה עמוקה יותר, ציפייה יום-יומית, תפילה מתמדת, הרגשה שבלעדיה אין חיינו חיים. וכי אין יהודי יכול לעסוק בתורה ובמצוות ולעבוד את קונו בשלמות, עד שהוא נדרש לצפות כל-כך לביאת המשיח?
יביא שלמות
התשובה לשאלות האלה טמונה במילים שבהן פותח הרמב"ם את ההלכות העוסקות במשיח (הלכות מלכים פרק יא): "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נידחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו". רואים כאן דבר-פלא: כשהרמב"ם מגדיר את עניינו של המשיח, אין הוא מדבר על שינוי טבעו של עולם ועל כל הנפלאות שעליהן מדברים בדרך-כלל כשמדברים במשיח. הוא מדבר על נקודה אחת: על השלמות בחיי התורה והמצוות, שתוחזר על-ידי המשיח.
הציפייה למשיח מבטאת בראש ובראשונה את משאלתו של יהודי להגיע לשלמות בקיום התורה והמצוות. הוא יודע, שבזמן הזה אין אפשרות לקיים את כל דיני התורה. יש הפרעות מצד אומות-העולם ומצד הדברים הרעים שקיימים בעולם, ולא עוד אלא שיש חלקים רחבים בתורה ובמצוותיה שאי-אפשר כלל לקיימם. מתוך כל תרי"ג (613) המצוות, יש באפשרותנו לקיים ר"ז (207) מצוות בלבד. כל המצוות הקשורות במלך, בסנהדרין, בבית-המקדש, בקרבנות, בשמיטה וביובל וכו' – אינן בנות-יישום בימינו. אין זה הבדל כמותי בלבד. כל מערכת החיים היהודית בימינו היא של פרט ולא של אומה, לגמרי לא כפי שהתורה רואה את מבנה החיים של העם היהודי. התורה בימינו היא, ברובה, תאורטית ולא מעשית.
יהודי אינו יכול להשלים עם מצב כזה, שבו אי-אפשר לממש את התורה בתוך החיים. הלוא הוא מאמין בתורה ובנצחיותה, ולא ייתכן שחלק גדול ומרכזי כל-כך בתורה אינו יכול להיות מיושם. על-כן ברור לו שהמצב הזה הוא מצב זמני בלבד, ובקרוב מאוד יוחזרו התנאים שיאפשרו את מימוש התורה ואת כל מצוותיה. זו, בעצם, האמונה הבסיסית בביאת המשיח – אמונה בהחזרת השלמות שהייתה בעבר בקיום התורה והמצוות, ואף בהשגת שלמות שעדיין לא הייתה מעולם, ותהיה רק בימות המשיח.
להיות פנויים
כל הדברים המופלאים שייעשו על-ידי המשיח מטרתם להוביל להשגת שלמות זו בקיום התורה: ביטול שעבוד המלכויות יסיר את ההפרעות מצד אומות-העולם על קיום התורה; "מעדנים כעפר" יאפשרו לעם-ישראל להיות "פנויים בתורה וחכמתה" (לשון הרמב"ם בסוף הלכות מלכים); גילוי סודות התורה על-ידו יאפשר דבקות עמוקה יותר בקב"ה; והכול – כדי שתושג שלמות בתורה ובמצוות.
עתה מובן, למה האמונה בביאת המשיח היא עיקר בכללות האמונה בתורה ובמצוות. יהודי המאמין בתורה ובמצוותיה ויודע שבימינו אי-אפשר לקיים חלקים רחבים מהתורה וממצוותיה, חייב להאמין שיבוא יום שדבר זה יחזור ויתאפשר. מי שהתורה וקיום המצוות הם עיקר טעם חייו – מוכרח להשתוקק ליום שבו יבוא המשיח ויחזיר את האפשרות להגיע לשלמות בקיום התורה והמצוות.
התוכן באדיבות:
© כל הזכויות שמורות
