ב"ה
ערב שבועות, ה'תשל"ג
ברוקלין, נ.י.
הוו"ח אי"א נו"נ
מו"ה … שי' וזוג' שתחי'
שלום וברכה:
לקראת חג השבועות, זמן מתן תורתנו, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, הנני בזה להביע ברכתי בנוסח הרב, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע,
לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
בברכת החג
[חתימת יד קודשו של הרבי]
נ.ב. זה עתה קיבלתי את מכתבה של מרת … בו היא כותבת כיצד היתה מודאגת מהגישה של הוריה כלפי דרך החיים שלכם, שמתנהלת על-פי התורה, תורת חיים.
כמובן, ניתן להבין את הרגשות שלה. עם זאת, אני מקווה שההערות הבאות יסייעו להפיג את החרדה שלה. חישבו על הפסיכולוגיה של אנשים בגיל של הוריה, אשר התנהגו על-פי השקפת עולם מסויימת על החיים במשך כל השנים, ואז, פתאום הם מגלים שהם חיו בטעות, ושהטעות היא מאוד חמורה ובסיסית, בכך שניתקו את עצמם ממשהו שצריך לחדור בכל דקה מחייו של היהודי. ברור שבמצב כזה טבעי שהם יפתחו בהתגוננויות באמצעות נימוקים ותירוצים מכל הסוגים, חלשים ככל שיהיו, כדי שלא יצטרכו להודות בטעות חייהם.
יתירה מזו, במקרה הנוכחי הקושי מחמיר עקב העובדה שההשפעה הזאת של מציאת הכיוון בחיים באופן פתאומי באה מהילדים שלהם בעצמם אשר ביצעו את השינוי בשמחה. שכן, התנהגות לפי הדוגמה שהילדים מראים מהווה היפוך של הכללים, כאשר במקום שההורים ילמדו את ילדיהם, הילדים צריכים להראות את הדרך להורים.
הוסף למה שנאמר למעלה את השיקול הבא: כאשר קבוצה או אומה מוצאת את עצמה במיעוט מבחינה מספרית, למרות היותה מאוד חשובה באיכות, אף-על-פי-כן היא מתמודדת עם מצב של נחיתות בכל צעד בחיי היום-יום. משום שהלחצים של הרוב, ואי-הנוחיות והקשיים הכרוכים בלהיות שונה, מציבים אתגר רציני וישיר עבור המיעוט, בעוד שהעדיפות מבחינת האיכות לא תמיד זוכה להערכה ולא ניתן להשתמש בה בצורה מוחשית בכל יום.
אני מדבר על העם היהודי אשר במשך כל ההיסטוריה שלו, מאז היה לעם בסיני ועד עתה, היווה מיעוט בקרב עמי העולם. ולמרות זאת, העם היהודי היווה בכל זאת "אור לגויים", ונתן לעולם את המושג של אמונה אמיתית בא-ל אחד, בזמן שבו האמונה באלילים רבים משלה בכיפה ושלטה על החשיבה ועל דרך החיים, המנהגים ועוד, בקרב כל אומות העולם. לפיכך, היה זה טבעי ובלתי-נמנע שכאשר היהודים קיבלו את התורה, דבר שעשה אותם לעם שונה וקדוש, הגיעה לעברם תרעומת ושנאה אוניברסלית מצידן של אומות העולם אשר היו הרוב המוחץ.
עם זאת, היהודים הפכו לגורם ששולט בעולם בעניינים של איכות, אפילו בתחומים שאינם קשורים לדת. לדוגמה, מפורסמת העובדה שהאחוז של היהודים שקיבלו את 'פרס נובל' הוא מעבר לכל פרופורציה לאוכלוסיה היהודית בעולם, או אפילו בעולם המדעי. המצב דומה בתחומים אחרים. אפילו ברוסיה הסובייטית, עם כל ההגבלות האנטי-יהודיות במשך יותר מחמישים שנה, היהודים הצטיינו בשטחים שונים מעבר לכל הפרופורציות לאוכלוסיה היהודית שם, כפי שמראה זאת במופגן המספר של האקדמאים בין העולים החדשים משם.
ולמרות זאת, הנטייה לעבר ההתבוללות בתוך הרוב היתה חזקה מאוד בקרב המעמדות העליונים של היהודים, עד כדי כך שהם השלו את עצמם שהדרך של החברה הגויית היא עדיפה, על מנת להמציא הצדקה קלושה כלשהי לכך שמחקים את הגוי בכל דרכיו, ומחנכים את הילדים בהתאם לכך.
לפיכך, ניתן להבין היטב את תחושת האשמה של אותם יהודים לא מאושרים כאשר הם מגלים את הטעות שלהם ומנסים לחפות עליה.
אין כל צורך להרחיב עבורך עוד על הנ"ל. אני מקווה שזה יהיה מספיק לפחות כדי להפחית מדאגתך, ולחזק את התקווה שלך שבאמצעות השפעה עקיפה על ההורים שלך בכיוון הנכון, בסופו-של-דבר הם ימצאו את הכוחות ואת האמונה לשנות את ההשקפות והעמדות שלהם ממצב של אי-הסכמה להכרה, ובתקווה ליותר מזה.