בערב פסח עברו הגבאים באפטא מבית לבית לקבלת 'קמחא דפסחא' – מעות חיטים ומצות לחג הפסח עבור העניים. כשהגיעו לבית הצדיק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, מצאו את הרבנית טרודה בהכנות לחג, וביקשו מצות לעניים. בפינת החדר היתה מונחת חבילת מצות כרוכה במפה, חשבה הרבנית שמצות אלו מיועדת לצדקה ונתנה אותה לגבאים, אלא שבחבילה היו מצות שמורות ומהודרות שהכין הרב בעמל רב מקמח "שמורה" לכבוד החג.
מאוחר יותר כשסידרה את הבית ומצאה את המצות המיועדות לצדקה הבינה הרבנית מה שקרה. היא לקחה מצות פשוטות והניחה אותן במקום השמורות כאילו לא אירע דבר, ורבי אברהם יהושע ערך את ה"סדר" במצות פשוטות.
לאחר החג באו לפני רבי אברהם יהושע זוג שרצו להתגרש. שטח הבעל טענתו לפני הרב: אשתי מתעקשת להכשילני ב"מצה שרויה" (מצה שהושרתה במים תחילה) בפסח ואילו אני נזהר בכך ואיני אוכל. אין לי אלא לגרשה.
ציווה הרב לקרוא לרבנית שאל אותה:
הגידי את האמת: אלו מצות הנחת לפניי ב"סדר"?
שתקה הרבנית. הגידי, בבקשה – אל תפחדי – ביקש הרבי.
לבסוף אמרה: מצות… מצות פשוטות – ובדמעות בעיניה סיפרה כל מה שקרה.
פנה הרבי לאותו איש המתאונן על אשתו ואמר:
ראה, בני, אני אכלתי מצה פשוטה בליל ראשון של פסח והעמדתי פנים כאילו איני יודע ואיני מרגיש, כדי שלא לבוא לידי ריב, חלילה, ואתה רוצה לגרש את אשתך בגלל "מצה שרויה" ?!
מיד נרגע האיש ונתפייס ויצא עם אשתו לשלום .