הפרשה הרביעית (מסדרת ארבעת הפרשיות) אותה נקרא בשבת הקרובה, נקראת בשם: פרשת-החודש. בפרשה זו מסופר על ציווי הקב"ה למשה לקדש את החודשים : "החודש הזה (ניסן) לכם ראש חודשים".
פרשה זו נקראת מדי שנה בשבת בה מברכים את חודש ניסן או כשראש ראש חודש ניסן יוצא בשבת וזאת כדי לזרז את העם לקדשו. זירוז זה מיוחד לחודש ניסן יותר משאר החודשים וזאת משום שהוא החודש הראשון בלוח העברי.
דבר נוסף מצינו בקריאה זו בה מזכירים לכל העם שחודש ניסן בו חל חג-הפסח, מגיע, ויש להתכונן לעלות לרגל לירושלים.
העליה לרגל בחג-הפסח חשובה יותר מבשאר החגים (סוכות ושבועות) שכן קשורה היא עם הקרבת קרבן הפסח – מצוה חשובה הכרוכה באיסור חמור.
ועוד מצינו בעניינו של קרבן זה שחייבים להקריבו ביום הראשון של החג, ואם נמנע הדבר יש לחכות לפסח-שני (י"ד באייר), מה-שאין-כן בשאר הרגלים בהן אפשר להשלים את קרבנות החג כל שבעת הימים.
"החודש הזה" הוא חודש של גאולה, שכך נאמר : "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל", ובמדרש נמצא : עד יציאת מצרים היו מונים לבריאת העולם, מיציאת מצרים ואילך צווינו למנות מניסן – חודש הגאולה, וזאת "לפי שגדול יום הגאולה מיום הלידה".
ראש-חודש ניסן הוא היום בו הוקם המשכן לראשונה, בשנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים. נשיאי השבטים, בראותם שהמשכן קם ועומד על תילו כאשר הם עד עתה לא נתנו מאומה למענו, הזדרזו והביאו את תרומתם הם, כל אחד ביומו.