קבלה מעשית

העולם נחלק למעגלים רבים, ככל שהמעגל פנימי יותר וקרוב למרכז, הרי הוא נחשב יותר, החברה מיחסת לו חשיבות יתר, ישנם גם סמלי סטאטוס לכל מעגל, צבעם הבוהק הולך ודוהה ככל שהמעגל מצוי בהיקפיות ההולכת ומתרחקת מהמעגל המרכזי ועד שהוא נעלם לחלוטין, זה לא שהוא אינו קיים, הוא פשוט אינו נראה, אינו תופס עוד מקום פיזי . . .

סדרי העולם הם כך שכל דבר נשפט כפי שהוא נתפס בעיני האדם או החברה, גם סמלי סטאטוס הינם תוצר מובהק של הפרשנות שהחברה מעניקה להם, החל מהמעמד העליון וכלה בִּלְבוּש הבלואים המקבל את סמלו מאיכות בגדיו.

המעבר בין מעגל אחד למשנהו כמוהו לעיתים כחציית האוקיינוס האטלנטי על גבי מפרשית . . . ארוכה הדרך לחרות מן הסמלים אשר דבקו בשוכן המעגל החיצון עד ליום בו הוא יוכר כזכאי לחבור אל אחד מן המעגלים הפנימיים. 

האדם נוטה מטבעו לזכור לשני עוונות של שבעה דורות לאחור על כל פרטיהם ויחסיות המעורבים בהם . . . את פגעיו ונגעיו האישיים אוהב הוא לשכוח ולהדחיק במגירה נסתרת, מקום בו תשזפם עין אדם זולתו. 

התבלין החסר ביצירת חברה אחידה, הינה היכולת לקבל את הזולת כפי שהוא וללא הבט על סמלי סטאטוס אלה ואחרים. אנו חייבים להפנים, כי ככל שנתעלה מעל לכל חייץ נראה או בלתי נראה. ככל שנדע לקבל את הזולת באופן מעשי וללא חיפוש מיותר אחר סעיפים שונים ומשונים, כך נהיה ראויים לרגע בו תיווצר אחדות המשדרת אותות לא רק כלפי חוץ, אלא גם כלפי פנים. כלפי התא המשפחתי שלנו. גם בממלכה האישית שלנו, ישנם מעמדות. לא כולם באו לעולם עם אותן יכולות, לא כולם יודעים להפיק מעצמם את המיטב ובאופן בו גם הזולת יבחין בכישוריהם. אנו, אלה הנושאים בעול שיוכם המתמיד, בעשייה בלתי פוסקת, עשייה של חיבור ושל קבלה מעשית ללא כל תנאי מקדים.

זהו אחד מיסודותיו החשובים ביותר של הקמת דור המשכי איתן, דור הנסמך על אדני עשייה בריאים.

חלק בלתי נפרד מכל הנאמר עד עתה מופנה אל הרובד הפנימי יותר, הגרעין המרכזי של התא המשפחתי. אמון גורר אמון, קבלה גוררת קבלה. כשבן זוג מחצין חשדות באופן מתמיד, כל עשייה של השני נראית בעיניו כחלק מעצמאות בלתי מבורכת, הדבר משמש כקרקע פורייה לבנייתן של חומות ההולכות וגבוהות עד לרגעים בלתי נעימים לחלוטין.

מסגרת הנישואין הינה קבלה מוחלטת של בן הזוג ולא ניסיון מתמיד לאלף אותו ולהופכו לשטיח איכותי . . .