השמועה פשטה בכל רחבי המדינה, המלך עזב את ארמונו ויצא אל המוני העם שבשדות. רבבות ביקשו לנצל את ההזדמנות הנדירה ויצאו לקראת המלך כדי להנות מזיו פניו. השמחה היתה גדולה למראה המלך שפניו היו שוחקות והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות.
במשך כל השנה זוכים רק בודדים להכנס לארמון המלכות, לעבור את כל הפקידים והשומרים עד שהם מגיעים לחדרו של המלך כדי לראותו. אך עתה… עתה יכול לעשות זאת כל מי שרק חפץ בכך, המלך נמצא לבדו ללא שומרי ראש או שרים אושום דבר אינו חוצץ בינו לבין העם! עוד יותר מכך: ניתן אפילו לגשת אל המלך ולשטוח בפניו בעיות פרטיות ובקשות שונות, המלך מקשיב לכל אחד ואף ממלא את בקשותיו בשמחה ובמאור פנים.
עובר זמן מסוים ומגיע הרגע שבו המלך פונה בחזרה העירה אל ביתו, כולם הולכים אחריו ומלווים אותו עד שמגיעים אל שער הארמון. כאן נפרד המלך מעמו וחוזר להיכל מלכותו שם אין רשות לכל אחד להכנס וזוכים לכך רק המובחרים שבעם ויחידי סגולה.
לא סתם משל
בחודש אלול משול הקב"ה למלך שיוצא אל השדה. במשך השנה אין זה כל כך קל ופשוט להגיע אל הקב"ה. הרוצה לעלות ולהתקרב אל הקב"ה צריך לזכך את גופו ונפשו, לעסוק הרבה בתורה ובתפילה ולהרבות בקיום המצוות. רק אם הוא מגיע למדרגה גבוהה הוא זוכה להתקרב מעט אל הקב"ה, בדומה למלך שבארמונו הוא מקבל רק את המובחרים שבעם.
אבל… – בחודש אלול יוצא הקב"ה אל העם אשר ב"שדה". הוא מתגלה אפילו ליהודים הפשוטים, העוסקים רוב שעות היום בעבודת האדמה ובעסקי הפרנסה, אפילו באמצע היום כשהם לבושים בבגדי עבודתם. בכך הוא מסיר את כל ההגבלות והמחיצות ומאפשר לכל אדם להתקרב אליו ולדבוק בו. את כולם – כולם! – הוא מקבל בסבר פנים יפות ושוחקות.
התעוררות
רבים יאמרו מיד כי אין הם רואים את התופעות האלה בעיניהם ואף לא מרגישים זאת, ובצדק ; עינינו וחושינו הגשמיים לא מבחינים בכך, אבל… הנשמה היהודית שבתוכינו קולטת וחשה. בכל לב יהודי מורגשת התעוררות מסויימת בימי חודש אלול.
לא תמיד הוא מודע למשמעותה ולא תמיד הוא יודע להפנותה לכיוונים הנכונים אך בתוך תוכו הוא חש כמיהה למשהו רוחני וגבוה יותר, הוא מרגיש שצריך להשתנות ולהשתפר. תופעות אלו נובעות מהתגלותו של הקב"ה בימים אלו.
מובא בספרים שבחודש אלול זוכים להארה הנעלית ביותר של שלוש עשרה מידות הרחמים של הקב"ה, גילוי שאיננו קיים במשך כל השנה אלא רק פעם אחת, ביום הכיפורים. ההבדל בין יום הכיפורים לחודש אלול הוא שביום הכיפורים אנו מכינים את עצמינו בצום, תפילה ומעשים טובים, ואילו בחודש אלול מתגלה אלינו הקב"ה במצבינו העכשוי, בסתם יום של חול באמצע עיסוקי היום יום, ומתוך המצב הזה מאפשר לנו להתקרב אליו. זו הסיבה שעל אף סגולתם ומעלתם של ימי אלול לא קבעו אותם לימי חג ומועד.
זמן יקר ונדיר
הדבר היחיד שאנו צריכים לעשות הוא לנצל את הזמן הנדיר והיקר ולצאת אל המלך. בתקופה זו ניתנים לנו כוחות להשיג דברים שעד עתה נראו לנו קשים ובלתי אפשריים. טענות כמו " ניסיתי כבר ולא הצלחתי" או " חבל על המאמץ" נדחות בתקופה זו, שכן עכשיו, כשהקב"ה נמצא כקרוב כל כך, הוא גם עוזר לכל אחד לקיים את החלטותיו.