באופן כללי השוותה התורה את האשה לאיש בכל מצוותיה ודיניה, למעט מספר דינים שחכמים לימדונו במפורש שהאשה פטורה או חייבת באופן חלקי.
מצוות עשה שהזמן גרמן הן מצוות שהוגבלו לזמן מסוים, כגון : שופר, סוכה או לולב – האשה פטורה מלקיימן, חוץ מאכילת מצה, שמחת יום טוב, מצוות הקהל וכל המצוות הקשורות ליום השבת.
פטור זה מקורו במצוות התפילין, שקיומה מוגבל רק לשעות היום למעט הלילות, שבתות וחגים ובה אין האשה חייבת.
בצד הלימוד ההלכתי מובאים גם מספר טעמים לפטור של הנשים ממצוות אלו. יש האומרים כי היות והאשה מופקדת על עניני הבית ומופקדת על גידול הילדים וחינוכם, פטרו אותה מאותן מצוות המוגבלות לזמן מסוים מחשש שמא לא תעמוד בחיוביה התמידים .
מצוות עשה מדרבנן שהזמן גרמן כל המצוות שחכמים בדורות יותר מאוחרים תיקנו יש להם תוקף כמו מצוות התורה ולכן גם מאותן תקנות שנקבעו על ידי חכמים, ותלויות בזמן, הנשים פטורות מלקיימן. זאת פרט למצוות שנתקנו כזכר לנס -בהן נשים חייבות, משום שאף הן היו באותו הנס. בכלל זה: שתיית ארבע כוסות בליל הסדר, אכילת מרור, קריאת מגילת אסתר והדלקת נר חנוכה. בנוגע להדלקת נר חנוכה, הבעל מוציא את האשה ידי חובת המצוה בהדלקתו וברכתו ואין אנו נוהגים שתדליק בחנוכיה משלה.
על פי ההלכה יש רשות ביד האשה לקיים את כל המצוות שהיא פטורה מהן, ורבים מהפוסקים סוברים כי היא יכולה גם לברך עליהן.
כל המצוות שאין זמן מסוים לקיומן, כמו השבת אבידה כיבוד אב ואם או מצוות לא תעשה, אפילו אלו שתלויות בזמן, נשים חייבות. גם כאן יש מצוות היוצאות מן הכלל וביניהן פדיון הבן, איסור בל תקיף (הסרת הזקן והפאות) ובל תשחית, וכל הענינים שאינם שייכים אליה אלא קשורים לבית דין או ליוצאים למלחמה וכד'.
מכל האמור מובן כי נשים חייבות גם במצות תלמוד תורה ביחוד, במה שנוגע למצוות שהן מחויבות בהן. לכל לראש :
שש המצוות שחיובן תמידי ולא נפסק מעל האדם אפילו רגע אחד בכל ימי חייו, והן : להאמין בה', שלא להאמין בזולתו, ליחדו, לאהבה אותו, ליראה אותו, שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים.
כל אלו באים על ידי לימוד תורת החסידות ומן הראוי שנשים תקבענה זמן מיוחד עבור לימוד זה.
מצוות המיוחדות לנשים
שלוש מצוות ניתנו במיוחד לנשים ומובן מאליו כי עליהן להקפיד ולהדר בקיומן.
מצוות אלו הן : נדה, הפרשת חלה והדלקת נר שבת. כפי שנאמר על שרה ורבקה שנר היה דלוק אצלן מערב שבת לערב שבת, הברכה היתה שרויה בעיסה בגלל הפרשת החלה והענן היה נראה מעל האוהל, אות כי אין הבית פרוץ וחשוף לכל רוח שנושבת ברחוב.
לאידך – רוח הצניעות והקדושה שורה בו והופכת אותו למגדל אור המאיר את חשכת הגלות. בזכות נשים צדקניות
נגאלו אבותינו ממצרים ובזכותן נגאל אף אנו, במהרה בימינו ובקרוב ממש.
