עוד יום במכרה…

העבודה הזו, שלצד הדרישות הפיזיות הנחרצות דורשת גם כוחות נפש מיוחדים במינם, בהחלט איננה מתאימה לכל אחד (ובטח שלא מתאימה לי. הרי גם אחרי שישים יום של בידור במעבה המכרה ספק גדול האם הייתי מצליח להדחק לתוך הקפסולה המפורסמת…). ומה עוד שהיא טומנת בחובה סכנה נוראה ואיומה, כפי שנוכחנו כולנו לראות.

נכון, כמעט בכל מקצוע קיים אחוז סיכון מסוים. אך בעבודת הכרייה הסיכון הוא חלק בלתי נפרד מהמקצוע, שכן ברוב תחומי הכרייה כל ערכם של המחצבים (זהב, יהלומים, נפט וכדו') נגזר מהסיכון הרב ומהקושי הכרוך בהפקתם. אילולא היה קיים סיכון בכריית המחצבים, והיה ניתן להשיגם בקלות וללא מאמץ, הרי שגם שווים וערכם היה נמוך בהרבה, ואז לא הייתה כל משמעות לכרייתם והפקתם.

המסקנה המתבקשת מכך היא שבמקצוע הכרייה, הסיכון והקושי הנם חלק בלתי נפרד מן העניין. הם אלו שמעניקים למחצב, כמו גם לכורה, את ערכו וחשיבותו.

מהבחינה הזו לפחות, כולנו נועדנו להיות כורים:

"החכמים הגדולים ביותר לעולם לא יצליחו לגלות את האוצרות הטבעיים הגדולים שטבע הקב"ה בארץ. הדבר נכון אף לגבי בני-ישראל, שגם הם נקראים (מלאכי ג, יד) "ארץ חפץ". אין מי שיכול לשער את האוצרות הרוחניים הכבירים הטמונים בכל יהודי".

הציטוט הזה (מתוך תורתו של הבעל שם טוב) אמור להקפיץ את מניותיו של כל יהודי בעיננו, ממש כפי שהודעתו של גיאולוג אודות הסתברות גבוהה למציאת יהלומים מקפיצה את ערכו של שטח הקרקע המדובר.

בודאי נסכים כולנו, כי לשוטה יחשב אדם המעריך שטח קרקע שניתן להפיק ממנו יהלומים אך ורק לפי פוטנציאל הבנייה הטמון בו (שלא לדבר על הערכה המתבססת על הסיכוי הכלכלי בזריעת תפוחי אדמה…). כך גם עלינו להבין כי מי שמנסה להעריך או להגדיר מהותו של יהודי אך ורק לפי חזותו, תדמיתו ומעשיו החיצוניים, גם הוא מן הסתם לא חכם גדול.

הרי כשם שהידיעה כי יתכן ובעומק הקרקע הפשוטה והגסה נחבאים אוצרות מדהימים, מייקרת בעיננו את הקרקע עשרת מונים וגורמת לנו להביט בה במבט שונה. כך גם התובנה הזו כי בכל יהודי קיימת נשמה אלוקית, שבה מסתתרים אוצרות כבירים של אמונה, של טוב ושל עוצמה רוחנית, אמורה לעזור לנו להתעלם מתדמיתו החיצונית של האדם ולדעת לייקרו להעריכו לפי ערך הפוטנציאל הרוחני שקיים בקרבו.

הרעיון זהה, קיים רק הבדל אחד, בעבודת הכרייה הרוחנית אין צורך לרכוש זיכיון. כל אחד יותר מאשר מוזמן להצטייד בפנס המפיץ אור (רוחני) לרדת אל מכרה (הנשמה) ולהתחיל בכרייה. העבודה קשה, מעייפת ומסוכנת, ודורשת כוחות נפש, לא פעם יש לחפור ולרדת לעומקים אדירים, אך זה בדיוק העניין:

ככל שקשה יותר לכרות את זה כך זה שווה יותר…