אמנם אנו נמצאים בשנה מעוברת, בה יש שני חודשי אדר – אדר א' ואדר ב', ועד פורים יש קצת זמן.. אך מסתבר שבקונדטוריה הסמוכה לא שמעו על כך, וכבר ניתן להריח את ה"אוזני המן" מהבצק המתוק והפריך הממולא בפרג או בשוקולד עם הסוכר הלבן למעלה… אפשר לומר שהחגיגה בעצם כבר החלה במוצאי ט"ו בשבט..
אמרו רבותינו: "משנכנס אדר מרבים בשמחה". דברי חכמנו ז"ל מדוייקים הם בתכלית. הרי באם נדייק בלשון: "מרבים בשמחה", נבין, ששמחה זו צריכה להיות תמיד גם במשך כל ימי השנה, אלא, שבחודש אדר מרבים ומוסיפים באותה שמחה.
ה'שמחה' היא חלק ועיקר בעבודת השם, כנאמר: "עבדו את ה' בשמחה", והיא אחת מיסודותיה החיוניים ביותר של דרך החיים החסידית.
אם אמורים הדברים בנוגע לכל ימות השנה, הרי שנוגע לחודש אדר נצטווינו: "להרבות בשמחה", וזאת כיוון שנס פורים שאירע בחודש זה, פרץ את כל גדרי טבע הבריאה, ועל כן נדרש גם מאתנו לפרוץ ולהשתחרר מהמיצרים האישיים ולהיות בשמחה אמתית, שמחה מהווה גם הכנה לשמחה השלימה בבוא הגאולה. והשנה, היות וזו שנה מעוברת אנו מרבים בשמחה בשני החודשים.
אירועים המתרחשים בכל שנה שאינה מעוברת (הנקראת, "שנה פשוטה"), בחודש אדר, יצויינו בשנה מעוברת באדר ב', למעט אזכרות לנפטרים שאותן מקובל לציין בחודש אדר א'. בכל אופן אנו כבר מתכוננים.. והרי לפניכם צרור אירועים שאירעו בחודש אדר:
בא' באדר החל משה רבנו להתפלל להשם שיותן לו להיכנס לארץ ישראל.
בא' באדר היו משמיעין על השקלים – בזמן שבית המקדש היה קיים. מכסף זה קנו את הבהמות שהוקרבו בקרבנות ציבור. חז"ל אומרים, כי הקב"ה המקדים תמיד רפואה למכה, ציווה לתת את מחצית השקל שיהווה משקל נגדי לכסף שהמן שקל לגנזי אחשוורוש, כדי לאבד, חלילה, את היהודים.
בא' באדר (שנת ד' תתקכ"ז לבריאה) נפטר רבי אברהם בן עזרא, בגיל 75.
בא' באדר (שנת ה'תכ"ג) נפטר, בגיל 41, ר' שבתי כהן, שהיה ידוע בשם ש"ך, לפי חיבורו "שפתי כהן".
בג' אדר (בשנה הששית למלכות דריוש מלך פרס) בימי עזרא הסופר, נערכה ברוב עם שמחת חנוכת בית שני.
בו' אדר (בשנת ה'ק"ט) נרצחו בעיר וורמיזה מאה יהודים, בעקבות עלילה שהיהודים הרעילו את הבארות כדי להפיץ את המגיפה השחורה.
בו' אדר (ה'תרכ"ז) יום הולדת הרב מנחם מענדל, בנו הצעיר של הרבי המהר"ש – רבי שמואל שניאורסון – הרבי הרביעי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד.
בז' אדר נולד משה רבנו ואותו יום הוא גם עם פטירתו ; בגיל 120. הוא נפטר בשבת, בשעת מנחה (בשנת ב'תפ"ח), בו ביום חדל לרדת המן מהשמים.
בז' אדר (שנת ה'רמ"ו) הועלו בטולדו כאלף יהודים על מוקד – על ידי האינקוויזיציה האכזרית – ונשרפו חיים על קידוש השם.
בט' אדר (שנת ת"ש) הרבי הקודם והשישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד – רבי יוסף יצחק מגיע להתיישב בארצות הברית, ובו ביום מייסד ישיבת "תומכי תמימים".
בי"ד אדר: פורים – היום בו ניצלו היהודים באימפריה הפרסית מהשמדה שתיכנן עבורם המן. חג פורים הוא יום הודאה לאלוהים על הצלה זו. לחצו כאן לאתר פורים. בשנה מעוברת נחוג ביום זה באדר א' "פורים קטן", בו לא נהוגות מצוות הפורים כגון קריאת המגילה, משלוח מנות, או מתנות לאביונים, אבל הוא אסור בתענית ובתחנון ומרבים בו בסעודה.
בט"ו אדר: שושן פורים – ערים שעל פי המסורת מוקפות חומה מימות יהושע בן נון (כגון ירושלים) וכן בשושן, נחוג פורים בט"ו בחודש.
בט"ז אדר (בשנת תש"ט) הרבי הקודם מקבל את האזרחות האמריקאית.
בי"ז אדר (בשנת ה'רס"ז) נפטר באמסטרדם רבי מנשה בן ישראל.
בכ' אדר (בשנת ה'שע"ד) ניצלו יהודי פרנקפורט בדרך נס מפוגרום שאורגן על ידי צורר היהודים פטמילך. מאורע זה מוזכר היום כ"פורים פרנקפורט".
בכ' אדר (בשנת ה'ת"א) נפטר בקראקו הגאון המפורסם ר' יואל סירקיס, מחבר "בית חדש" (ב"ח).
בכ"א אדר נפטר הצדיק ר' אלימלך מליזנסק, מחבר ספר "נועם אלימלך", מתלמידי המגיד.
בכ"ה אדר, 37 שנים לאחר גלות יהויכין, מת נבוכדנאצר מלך בבל שהובא לקבורה למחרת היום. בכ"ז אדר הוציא המלך החדש, אויל מרודך, את גופת נבוכדנאצר מהקבר וסחבה בחוצות העיר. לאחר מכן הוא שחרר את מלך יהודה השבוי, יהויכין, ממאסרו. בימים ההם נפטר צדקיהו, המלך האחרון של יהודה.
בכ"ה אדר (בשנת תרס"א) יום הולדת הרבנית חיה מושקא, אשת הרבי מליובאוויטש.
בכ"ה אדר (שנת ה'תק"פ) בטלה האינקוויזיציה הארורה.
בהזדמנות זו נאחל לכם חודש אדר שמח כפול שניים.. ולא לשכוח: משנכנס אדר מרבים בשמחה!
