המוני יהודים ברחבי העולם חוגגים השבוע את חג הגאולה י"ט כסלו, יום שיחרורו של רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל ה'תניא' ומייסד חסידות חב"ד, ממאסרו ברוסיה הצארית. שוב ושוב, יסופר סיפור המאסר והגאולה ויופקו הלקחים והמשמעויות הגלומות בפרשה זו.
בעצם אפשר לשאול: של מי החג הזה, י"ט כסלו? של חסידי חב"ד? של תנועת החסידות כולה? ואולי זהו חג של כל העם היהודי? לשם כך עלינו לחזור כמאתיים שנים אחורנית, אל הימים והמאורעות שברקע שלהם התרחשו אירועי י"ט בכסלו.
התנגדות וקטרוג
היו אלה ימי הדור השלישי של החסידות. באותה תקופה כבר היתה התנועה החסידות מבוססת למדי. מרכזי חסידות פרחו ופעלו כמעט בכל עיר ועיירה, והיו ערים ואף מחוזות שלמים שנסחפו לגמרי אל תוך ההוויה החסידית. רוח חדשה של שמחה וחיות בעבודת-ה' החלה לפעם בשכבות רחבות של העם היהודי במזרח אירופה.
הצלחתה זו של החסידות גרמה להתלהטות מחודשת של המחלוקת שפרצה בשחר ימיה של התנועה החסידית. הולכי רכיל ומחרחרי ריב הוציאו את דיבת החסידים רעה, והעלילו עליהם עלילות שקר, כאילו סטו מדרכי התורה. הגיעו הדברים עד כדי הלשנה לשלטון הרוסי על רבי שניאור-זלמן מלאדי, כאילו הוא מורד במלכות ותומך בשלטון הטורקי. על רקע זה נאסר הרבי, כשסכנת מוות מרחפת על ראשו.
צריך לזכור, שבאותם ימים שימש רבי שניאור-זלמן כמנהיג כללי של החסידות כולה בליטא וברוסיה. ההלשנה עליו נועדה לפגוע בראש התנועה ואילו היתה משיגה את מטרתה, היתה תוצאתה עלולה להיות טראגית מבחינת כל התנועה החסידית.
הרבי עצמו ראה את הדברים ברובד עליון יותר. את ההתנגדות שקמה על החסידות פירש כביטוי לקטרוג גדול שנתעורר למעלה על גילוי החסידות. המקטרגים טענו שלא הגיעה העת לגלות את מכמני התורה, את פנימיותה וסודותיה. המאסר היה שיאו של הקטרוג הזה, שאיים על המשכה של החסידות.
החג של כולם
שיחרורו של הרבי הוא נצחונה של החסידות על אויביה למטה ועל מקטרגיה למעלה. י"ט בכסלו מבטא את האור הירוק שניתן לחסידות להתפשט ולהעמיק שורשים בכל חלקי העם היהודי.
אם-כן, י"ט בכסלו הוא חגה של החסידות כולה. אך לא רק שלה. כי הרי החסידות לא באה לעולם כדי שתיווצר עוד תנועה בעם היהודי. הבעש"ט גילה את החסידות משום שהוא ראה בה את המרפא לתחלואי הדורות האחרונים שלפני ביאת המשיח. היום אנו יודעים היטב עד כמה תרמה החסידות לחוסנה של היהדות בדורותינו אלה. ממש קשה לתאר איך היינו עומדים מול הרוחות הסוערות של הדורות הללו בלעדי החסידות.
החסידות הביאה את השמחה לחיי היהדות. היא החייתה אותם בהסבריה המעמיקים על מהות התורה והמצוות ועל הקשר שנוצר בין האדם לבוראו. היא העניקה את הדבקות בעבודת-ה' ואת כוונת המצוות. רעיונותיה של החסידות, כמו גם ניגוניה ודרכיה, הם היום, במידה מרובה, נחלתם של כל חלקי עם-ישראל.
על כן חגה של החסידות הוא גם חגו של כל יהודי. י"ט בכסלו הוא החג של כולנו, של כל יהודי על-פני תבל. בזכות היום הזה יכולים אנו לעבוד את ה' ברוח החסידות וליהנות מנכסיה הכבירים של שיטת החסידות.
נברך אפוא איש את רעהו בברכה החסידית המסורתית: "חג שמח ולשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו".