בית חב"ד זכרון יעקב

העלייה 21, זכרון יעקב

זמני תפילות

א׳ - ו׳: שחרית: 08:30 | מנחה וערבית: בזמן
שבת: שחרית: 09:15

לא לפחד כלל

איך ייתכן להחשיב את ימינו אלה כחלק מתקופת הגלות, בשעה שחזרנו לארץ-ישראל, והנה היא נבנית ופורחת לנגד עינינו?

על-פי התורה, התקופה שאנו חיים בה היא חלק מתקופת הגלות. תקופה זו החלה עם חורבן בית-המקדש, והיא נמשכת עד היום הזה. גלות זו תסתיים עם ביאת משיח- צדקנו, שיבנה את בית-המקדש השלישי, יקבץ את נידחי ישראל ויכניס אותנו אל הגאולה האמיתית והשלמה.

פעמים שואלים אנשים, איך ייתכן להחשיב את ימינו אלה כחלק מתקופת הגלות, בשעה שחזרנו לארץ-ישראל, והנה היא נבנית ופורחת לנגד עינינו. אך יותר ויותר מתברר, שאין בהכרח זיקה בין הגלות הפיזית לגלות הרוחנית. יכול יהודי לחיות בארץ-ישראל, אך בנפשו הוא שרוי עמוק-עמוק בתוך חשכת הגלות.

ממה יראים?

עוד בימים שבני-ישראל נדדו במדבר סיני, הבטיח להם הקב"ה שאם ילכו בדרך התורה ויקיימו את מצוותיה, יזכו לחיות בתנאים של גאולה, ואם חלילה יזנחו את דרך התורה, כי-אז יטעמו את מוראותיה של הגלות. אנו רואים שם, שההימצאות בארץ-ישראל והגלות ממנה הן רק אחד המאפיינים של הגאולה והגלות.

הנה הבדל מהותי בין גלות לגאולה: כשבני-ישראל עושים את רצון ה', הם זוכים לקיום ההבטחה "ושכבתם ואין מחריד". אין דאגות, אין חרדות, אין חששות. עוד מבטיח הקב"ה: "ואולך אתכם קוממיות", שפירושה "בקומה זקופה". לעומת זאת, באזהרות התוכחה נאמר: "והבאתי מורך בלבבם… ורדף אותם קול עלה נידף". אלה חיים מלאי פחדים, ולא רק פחדים אמיתיים, אלא חרדות-שווא מ"קול עלה נידף".

אנו שומעים את החששות והפחדים באשר לבנייה בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, ואכן זו התממשות מצערת של הפסוק "ורדף אותם קול עלה נידף". הערבים אינם מנסים להפחיד כפי שהיהודים עצמם פוחדים. אתה שומע את הוויכוח ואינך מאמין למשמע אוזניך. הערבים בונים בקצב מטורף בכל רחבי הארץ, אינם שואלים רשות ואינם מבקשים אישורים, ואילו היהודים, שהם הריבון החוקי בארץ, מלאים חרדות וחששות בבואם לבנות ב…ירושלים הבירה!

זו קללת הגלות – "והבאתי מורך בלבבם". מדינה חזקה, בעלת צבא שנחשב הטוב ביותר במזרח התיכון, ואף-על-פי-כן יש בה כל-כך הרבה תושבים שיראים לתקוע מסמר בה ובבירתה, מבלי שקיבלו את רשות הערבים…

בכוחנו לנצח

לא במקרה יש מיתאם בין הקרבה לעולם היהדות ולשמירת המצוות לבין מידת הפחדים והחששות. ככל שיהודי קשור יותר עם הקב"ה ותורתו, כן הוא קרוב יותר לתחושת "ואולך אתכם קוממיות", וככל שהוא מתרחק מן היהדות, כן מתקיימת בו יותר קללת "ורדף אותם קול עלה נידף".

התורה היא הנותנת לנו כוח לעמוד מול העולם כולו. היא מעניקה לנו חוסן פנימי, נחישות ואמונה בצדקת הדרך. לעומת זאת, כשמתנתקים ממקורות היהדות, מתחילים לחשוש מקול עלה נידף.

החרדות והפחדים הללו, שיש המגבירים אותם במכוון, יש בהם מידה רבה של סכנה. כשהאוייב רואה שאנו יראים וחרדים מפניו, הוא עלול לממש את החרדות. אנו אכן רואים, שככל שגוברת הביקורת הפנימית בתוך העם על החלטות בנייה ישראלית, כן גוברת בהדרגה תעוזתם של הערבים ועולה עוצמת איומיהם.

תפקידה של ההנהגה מצד אחד ושל הציבור המאמין בה' ובתורתו מצד שני, להפיח רוח של אמונה ועוז בקרב העם. צריך לומר לציבור, שאל לנו לפחד מפני הצל של עצמנו. אנו יודעים לעמוד במבחנים ואף לשלם מחיר למען ארצנו ארץ הקודש, ולמען ועיר אלוקינו – ירושלים.

בעזרת ה' שלא נזדקק לעמוד במבחנים קשים, ואם נזדקק? בכוחנו לנצח.

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות

מערכת האתר

השאירו תגובה