בית חב"ד זכרון יעקב

העלייה 21, זכרון יעקב

זמני תפילות

א׳ - ו׳: שחרית: 08:30 | מנחה וערבית: בזמן
שבת: שחרית: 09:15

חשוב טוב – יהיה טוב!

ביד רוטטת, כשמחשבותיו מתרוצצות בבהילות ומגיעות עד לגרוע ביותר, החל כותב את מכתבו. "כבר אינני יודע מה לחשוב" - היו המלים בהן סיים את מכתבו

צלצול טלפון הקפיצו ממיטתו בשעת ליל מאוחדת. מעברו, השני של הקו היה האח מישראל ובפיו בשורה מדאיגה: לפני כמה שעות קיבל אבי המשפחה התקף לב קשה ומצבו חמור, קרוב לנואש.

אברהם רוטנברג, יהודי שמוצאו ממשפחת אדמו"רי גור, עסק כחמש שנים בהוראה בברזיל ובדרכו לארץ "קפץ" לביקור בניו-יורק, "הציץ" בממלכת חב"ד והרבי בראשה, "נפגע", ונשאר לגור בשכונת קראון-הייטס "כאן צוה ה' את הברכה".

ברגע הראשון אחר שהוריד מידו את שפופרת הטלפון, חשב לקנות כרטיס טיסה לישראל, אך במחשבה שניה הבין שממילא לא יוכל הרבה לעזור. כשהתאושש ניגש לכתוב מכתב לרבי, לבקש את ברכתו הקדושה.

ביד רוטטת, כשמחשבותיו מתרוצצות בבהילות ומגיעות עד לגרוע ביותר, החל כותב את מכתבו. קשה היה לו להתרכז. המחשבות לא נתנו לו מנוח. "כבר אינני יודע מה לחשוב" – היו המלים בהן סיים את מכתבו.

בלב כבר מסר את המכתב למזכירו של הרבי, ובינתיים נטל ספר תהילים והחל לומר מספר מזמורים. הדמעות חנקו את גרונו… אוי! רבונו-של-עולם, למה?!

והנה, תוך מספר דקות יוצא אליו המזכיר כשבידו – כתשובה – מכתבו שלו עצמו. תחת המלים "כבר אינני יודע מה לחשוב" מתח הרבי קו, ובצידם כתב בזו הלשון:

"ולפלא! שהרי ידוע בכגון זה ציווי רבותינו נשיאנו – "טראכט גוט – וועט זיין גוט" [ = חשוב טוב – יהיה טוב], ואחכה לבשורות טובות".

ברגע אחד השתנה מצב רוחו לבלי הכר. רוח של אופטימיות, תקוה לעתיד טוב יותר, כאילו מישהו ניער אותו מעצבונו, מאותן מחשבות הרסניות שהובילו אותו למרה שחורה. גוון פניו חזר לעצמו וכעת פתח בבטחה את ספר התהילים כשהמזמורים קולחים מפיו, והפעם בשמחה. הבטחון ברבי ובציוויו לחשוב טוב נסך בלבו תקוה איתנה לישועה קרובה.

אחר שנרגע כליל נתפנה להתקשר אל משפחתו בארץ, בכדי להתעדכן במצב בריאותו של אביו. הבשורה ששמע עתה היתה משמחת ומרנינה: "אבא יצא מכלל סכנה" – הודיע האח.

ההפתעה המושלמת היתה דוקא לאחר תפילת המנחה כעבור מספר ימים, כאשר ביציאתו של הרבי את בית-המדרש נפנה אליו בשאלה: "נו, האם יש לך בשבילי איזו בשורה טובה?".

"כן, כבר דברתי בטלפון והמצב משתפר" – ענה.

– "מתי?" – המשיך הרבי לשאול.

– "לפני יומיים".

– "ומתי התחלת לחשוב טוב?" – המשיך הרבי לשאול.

– "בדיוק כאשר קבלתי את תשובתו של הרבי, לפני יומיים"…

– "רואה אתה – אמר הרבי – אקוה שיותר לא יקרו מקרים כאלה. דע שתמיד יש לחשוב טוב!".

אבי משפחת רוטנברג זכה לעוד 17 שנים טובות ואף זכה לנסוע לארה"ב ולפגוש בעצמו את הרבי.

ולנו כדאי לזכור, בזמנים קשים כאלו, כשלכל אחד בעיותיו הפרטיות, ובעולם בכלל רבים הם הענינים הבלתי רצויים, אחד הפתרונות המומלצים הוא : "לחשוב טוב!" וסוף טוב – הכל טוב.

מערכת האתר

השאירו תגובה