חכמי-ישראל נתאוו לימות המשיח, כדי שיוכלו לקבל את ההתגלות הגדולה של חכמת התורה שתהיה אז (כפי שהרמב"ם כותב בסוף ספרו). באיזו התגלות מדובר? הלוא מתן-תורה היה פעם אחת ויחידה ו"התורה הזאת לא תהא מוחלפת". ובכל-זאת הנביאים מדברים (ישעיה נא,ד. וראה ויקרא-רבה פרשה יג,ג) על "תורה חדשה" ועל כך שכל התורה שאנו לומדים בזמן הזה היא בבחינת 'הבל' לגבי תורתו של משיח (קהלת-רבה פרשה יא,ח).
אנו נוגעים כאן, למעשה, בשאלת מהותה של התורה. תורת החסידות מסבירה את מהותה של התורה על-פי ההגדרה המופיעה בספר שמואל-א (כד,יג): "כאשר יאמר משל הקדמוני". מפרש זאת רש"י (במקום אחר, על הפסוק "והאלוקים אינה לידו", משפטים כא,יג): "משל הקדמוני היא התורה". הגדרתה של התורה "משל הקדמוני" מסייעת לנו לחדור לסוד מהותה.
אור וחושך בשני עולמות
מהו משל? כאשר קשה להביע רעיון כלשהו בצורתו העצמית, משתמשים במשל. כלומר, מלבישים אותו רעיון עצמו בדברים קלים וקרובים יותר להבנה, אשר באמצעותם קל יותר להבין את הרעיון. משל הוא אפוא אותו רעיון אך ברמה נמוכה ופשוטה יותר. במשל (כאשר הוא משל אמיתי ומושלם) מצויים כל ההיבטים של הרעיון, ועל-ידו אפשר להבין את הרעיון על כל פרטיו, אלא שהמשל משמש מעין לבוש לרעיון המופשט.
לדוגמה, האור והחושך הגשמיים יכולים לשמש משל לאור וחושך בעולם השכל. החכמה נקראת אור והיעדרה מכונה חושך. אדם יכול לומר משפט כגון זה: "פתחתי את הספר ולא הבנתי שום דבר. הייתי כמו עיוור שהולך בחושך. ולפתע הבריק במוחי הרעיון שסלל את הדרך להבנת העניין. כאילו האירו את הלילה בזרקור ענק". כאן אנו רואים יפה את החפיפה שבין המשל לנמשל.
יתרה מזו, מוסבר בתורת החסידות, שכאשר מדובר במשל אמיתי, משל של התורה וכדומה, לא זו בלבד שהמשל תואם את הנמשל, אלא שהוא עצמו נובע ומשתלשל ממנו. המשל שהובא בדוגמה ממחיש זאת היטב. 'אור' פירושו – בהירות, גילוי; זה האור. כאשר מדברים במושגים גשמיים, בהירות פירושה אור גשמי, וכאשר מדברים במושגים השייכים לעולם השכל, בהירות ואור פירושם חכמה. זה אותו דבר עצמו הלובש בכל עולם לבוש המתאים לאותו עולם, ומאחר שזה אותו דבר במהותו, יכול האחד לשמש משל לשני.
משל לתורה האמיתית
עכשיו נוכל להבין את המשמעות שבהגדרת התורה כמשל. התורה שאנו מכירים, התורה המדברת במושגים גשמיים הלקוחים מהעולם הזה, היא משל בלבד לתורה האמיתית, תורתו של הקב"ה. התורה כפי שהיא בשורשה אינה מדברת על שני אנשים שאוחזים בטלית או על מי שמחליף פרה בחמור. היא עוסקת בעניינים רוחניים טהורים ועדינים ביותר. אלא שאותה תורה עליונה התלבשה בלבוש הגשמי וכך יכולים אנו ללמדה. התורה שלפנינו היא אפוא משל בלבד לתורה האמיתית.
לאמיתו של דבר, יש בזה אין-סוף דרגות. מכיוון שהמרחק בין הקב"ה לבין עולמנו הוא אין-סופי, גם הדרגות הקיימות בתורה הן אין-סופיות. בעולם הגשמי עצמו אפשר ללמוד את התורה בכמה וכמה רמות, וגם בעולמות העליונים יש אין-סוף דרגות בתורה.
כיום אנו יכולים ללמוד את התורה רק כפי שהתלבשה במושגי העולם הזה, אבל על כך אמרו: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". כשתבוא הגאולה, ייפתחו לפנינו מעיינות התורה העליונים ונוכל להבין את התורה הטהורה, כפי שהיא נלמדת על-ידי הקב"ה עצמו. וכך תהיה זו אותה תורה, ועם זה – "תורה חדשה".
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
