חז"ל מספרים, שקודם נתינת התורה לעם-ישראל "החזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה, עד שבא אצל ישראל וקיבלוה". הקב"ה הציע לכל אחת ואחת מהאומות לקבל את התורה, ושום עם שהוא לא הסכים לקבלה. רק עם-ישראל ניאות מיד לקבל את התורה, ובני-ישראל ענו פה אחד "נעשה ונשמע".
נשאלת השאלה, הלוא הקב"ה ידע מראש שהאומות לא ירצו לקבל את התורה, ואם-כן, לשם מה "החזירה… על כל אומה ולשון"?
הכנה למתן-התורה
חז"ל אומרים, שהדבר נועד למנוע מהגויים פתחון-פה בעתיד – "שלא ליתן להם פתחון-פה כלפי שכינה, לומר שאילו נתבענו, כבר קיבלנו עלינו. הרי שנתבעו ולא קיבלו עליהם". אך סיבה זו היא עניין חיצוני וצדדי, ואיך ייתכן שכדי למנוע מהגויים פתחון-פה לקח הקב"ה את התורה הקדושה והחזירה על כל אומה ולשון, הלוא יש כלל – "העיקר אינו נגרר אחר הטפל"?!
חייבים אפוא לומר, שהחזרת התורה על כל האומות הייתה פעולה הנוגעת לעצם עניינו של מתן-התורה, והיא הייתה נחוצה כהכנה למעמד הר-סיני.
בחירה אמיתית
בשעת מתן-התורה בחר הקב"ה בעם-ישראל. בחירה אמיתית פירושה, ששני הדברים שווים לגמרי, ובכל-זאת בוחרים באחד מהם. אם אין דמיון בין השניים, אלא באחד יש מעלות שאין בשני, אין כאן בחירה אמיתית, שכן המעלות שיש באחד מכריחות לבחור בו. על-פי זה, איך אפשר לדבר על בחירה בעם-ישראל, כאשר יש בו מעלות רבות ומיוחדות, ועד שהקב"ה מכנהו "בני בכורי ישראל"?
אלא כל המעלות הללו תופסות רק לגבי דרגות כאלה ואחרות באור האלוקי, אולם לגבי עצמותו של הקב"ה אין המעלות הללו נחשבות כלל, ולגביו הכול שווים ממש. על כך נאמר הפסוק: "הלוא אח עשיו ליעקב" – שניהם שווים כביכול ואין הבדל ביניהם. ובכל-זאת בחר הקב"ה בעם-ישראל בבחירה חופשית, שאינה נובעת מטעמים ומסיבות כלשהן – "וָאוֹהב את יעקב ואת עשיו שנאתי".
בחירה בלי 'מעלות'
הבחירה הזאת באה לידי ביטוי בהחזרת התורה על כל אומה ולשון. על-ידי כך נתגלתה הבחירה של הקב"ה בעם-ישראל, הנובעת מעצמותו יתברך, וכמו-כן נתגלתה בחירתו של עם-ישראל בקב"ה, שאף היא נובעת מעצם מהותן של נשמות ישראל, ולכן לא שאלו מה כתוב בתורה ולא חיפשו בה 'מעלות' ו'יתרונות', אלא אמרו מיד "נעשה ונשמע".
נמצא שהחזרת התורה על כל אומה ולשון הייתה עניין מהותי ומרכזי בהכנה למתן-התורה, כי על-ידה נתגלה שהבחירה בעם-ישראל באה מעצמותו ומהותו יתברך בכבודו ובעצמו. לכן כאשר יהודי לומד תורה הרי הוא מתאחד עם עצמותו יתברך שלמעלה מכל דרגה והגדרה, כפי שמרומז במילה הראשונה של עשרת הדיברות "אנֹכי" – "אנֹכי מי שאנֹכי".
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
