הגמרא (קידושין מ,ב) מספרת על דיון שהיה בעליית בית-נתזה בלוד, ששם הסבו רבי טרפון וזקנים, בשאלה: "תלמוד גדול או מעשה גדול?". כלומר, מה גדול ממה – הלימוד או המעשה. "נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר: תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".
אולם פנימיות התורה מגלה (אור-התורה תחילת פרשת ויגש ועוד), שעדיפות זו, שיש ללימוד על המעשה, היא רק בזמן הזה, ואילו לעתיד לבוא, בזמן הגאולה, יתהפכו הדברים – המעשה יהיה גדול מהלימוד. הדבר הזה מעורר כמה שאלות. ראשית, היתרון של הלימוד על המעשה מנומק ש"תלמוד מביא לידי מעשה", וכפי שרש"י מפרש: "נמצאו שניהם בידו"; ואיך יהיו שני היתרונות הללו במעשה עצמו? שנית, לאחר שכבר נקבעה ההלכה, איך ייתכן שיחול בה שינוי?
התאנה תצווח
עלינו לומר, שאותו נימוק שמכריע עכשיו לטובת הלימוד, הוא שיכריע בזמן הגאולה לטובת המעשה. כלומר, כשם שכיום "תלמוד מביא לידי מעשה", כך לעתיד לבוא יביא המעשה לידי תלמוד. על-ידי עצם קיום המצוות יגיע היהודי לדרגות גבוהות ביותר של לימוד התורה, וממילא על-ידי המעשה יהיו "שניהם בידו" (ראה לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 263).
כיום אנו זקוקים ללימוד כדי לדעת מה מותר ומה אסור. מי שאינו לומד, אינו יכול לקיים ועלול להיכשל באיסורים מאיסורים שונים. אולם בזמן הגאולה תשתנה מציאות העולם, עד שהיא עצמה תזהיר אותנו מפני דבר אסור. כשם שכיום חום האש מזהיר מפני הכנסת היד לתוכה, וטעמו המר של יָרָק רע מזהיר מפני אכילתו, כך בזמן הגאולה, כשהעולם כולו יזדכך ויתעלה, יזהיר אותנו העולם עצמו מפני איסורי התורה.
וכך נאמר במדרש (תהילים עג בסופו ועוד): "בעולם הזה אדם לוקט תאנה בשבת, אין התאנה אומרת לו כלום. אבל לעתיד לבוא היא צווחת ואומרת – שבת הוא!". המדרש מביא עוד כמה דוגמאות, כדי להמחיש את מצב הדברים המופלא שיחול באותם ימים – המציאות הגשמית עצמה תזהיר אותנו מפני איסורי התורה.
לכן יגבר יתרונו של המעשה על הלימוד, כשם שיש יתרון ללימוד מעשי על לימוד תאורטי. על-ידי שיהודי יעסוק בקיום המצוות הוא ילמד מהניסיון את כל הלכות התורה, ביתר עמקות ויסודיות משילמד אותן על-ידי הלימוד עצמו.
הרוב יקבע
ביתר עמקות מוסבר הדבר על-פי הידוע, שבזמן הגאולה תתגלה מעלתה של הגשמיות. כיום הרוחניות ניצבת למעלה מהגשמיות, ותפקידה של הרוחניות לזכך את המציאות הגשמית ולעדן אותה. אולם בזמן הגאולה תתגלה הפנימיות של המציאות הגשמית, שדווקא בה חבוי הכוח האין-סופי של הקב"ה בכבודו ובעצמו.
לכן כיום יש יתרון ללימוד (הרוחני) על המעשה (הגשמי), אולם בזמן הגאולה, כאשר המציאות הגשמית תזדכך ותחדל מלהסתיר את האמת הפנימית שבה, הרי דווקא על-ידי המצוות המעשיות יוכל יהודי להגיע לדרגות עליונות של התקשרות ודבקות בקב"ה, יותר משישיג על-ידי לימוד התורה. לכן אז יהיה "מעשה גדול".
נותרה השאלה השנייה, איך ייתכן שיחול שינוי בהלכה לאחר שכבר נקבעה. זו שאלה יסודית על דברים רבים שעתידים להשתנות בזמן הגאולה, כמו למשל מה שכתוב שאז ההלכה תהיה כבית-שמאי ולא כבית-הילל. אלא ברור שגם שינוי זה ייעשה על-פי כללי התורה: יתאסף בית-דין שיהיה גדול מהראשון "בחכמה ובמניין" (ואין קל מזה, מכיוון שאז יהיו עמנו משה ואהרן וכל גדולי הדורות), והוא יכריע על-פי הרוב שההלכה כבית-שמאי וש"מעשה גדול".
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
