מדוע בית-המקדש הראשון והשני חרבו ואילו הבית השלישי יעמוד לעד? הדבר נובע מחיסרון מסויים שהיה בכל אחד ואחד משני בתי-המקדש האלה, לעומת הבית השלישי שיהיה שלם בתכלית ולכן יתקיים לנצח.
הנביא חגי ניבא על בית-המקדש השני (חגי ב,ט): "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון". במה הייתה גדולתו? הגמרא מסבירה (בבא-בתרא ג,א): "חד אמר בבניין וחד אמר בשנים". כלומר, על-פי דעה אחת התבטאה גדולתו "בבניין" – שהיה גבוה בשלושים אמה מהבית הראשון; ולפי דעה שנייה הייתה גדולתו "בשנים" – שהתקיים עשר שנים יותר מן הבית הראשון.
ההסברים האלה מעוררים שאלה גדולה: הלוא בית-המקדש הוא מרכז של רוחניות, קדושה, השראת השכינה. כאשר מדברים על "כבוד הבית הזה", אפשר לצפות לתוספת של קדושה וגילוי אלוקות. והנה אומרים לנו שגדולתו של הבית מתבטאת בתוספת של כמה אמות לגובה ובעוד כמה שנים של קיום. וכי בכך גדולתו של בית-המקדש? השאלה גוברת על-פי הידוע, שמבחינת השראת הקדושה היה הבית השני ירוד בהרבה לעומת הבית הראשון, שכן חסרו בו חמישה דברים מהותיים – הארון, האש, השכינה, רוח-הקודש והאורים ותומים!
שני תלמידים
עלינו לומר שבכל-זאת היה יתרון מיוחד בבית-המקדש השני, והיתרון התבטא בכך שהיה גבוה יותר והתקיים משך-זמן ארוך יותר. תורת החסידות מסבירה זאת בעזרת משל משני תלמידים: תלמיד שקולט בשלמות את תורת רבו, אבל אין בו הכוח להבין דברים ולחדש בכוחות עצמו; ותלמיד המסוגל להבין ולחדש בכוחות עצמו.
התלמיד הראשון נקרא "בור סוד שאינו מאבד טיפה". מעלתו, שהוא מחזיק בשלמות את תורתו הגאונית של רבו. חסרונו: אין בו הכוח ללמוד ולחדש בכוחות עצמו. לעומתו, התלמיד השני נקרא "מעיין המתגבר". מעלתו: שלמד מרבו איך ללמוד ויש בו הכוח להבין ולחדש בכוחות עצמו. חסרונו: חידושיו העצמיים אינם מגיעים לעומק חידושיו של הרב.
אם מדברים על רמת הידיעה בתורה – אין ספק שהתלמיד הראשון גדול יותר, שכן תורת רבו בשלמותה שמורה בו; אבל אם מדברים על יכולתם של התלמידים ללמוד – התלמיד השני עולה על הראשון, שכן יש לו יכולת להעמיק בסוגיות שלא למד עם רבו.
גדרי העולם
שני המצבים האלה קיימים גם בגילוי האור האלוקי בעולם. יש גילוי אלוקות שבא 'מלמעלה'. זה אור עליון ביותר, שאינו תלוי במצבו של העולם. לעומתו, יש גילוי 'מלמטה'. זה אור אלוקי שמאיר בעולם על-ידי ההזדככות וההתעדנות של העולם עצמו. האור הראשון גבוה יותר, אבל הקשר שלו עם העולם רופף; האור השני גבוה פחות, אבל הוא נובע מתוך גדרי העולם עצמו.
בבית-המקדש הראשון שרתה השכינה בדרך של 'מלמעלה למטה'. האיר בו אור אלוקי עליון ביותר, אבל האור הזה לא היה מחובר דיו עם העולם הגשמי, מאחר שלא היה תלוי בזיכוך מוקדם של העולם.
בבית-המקדש השני הייתה המעלה של קדושה שפורצת 'מלמטה למעלה'. אמנם חסרו בו חמישה דברים והאור האלוקי לא היה גבוה כל-כך, אבל מצד שני, הקדושה שהאירה בו הייתה מחוברת היטב עם העולם, כי הוא בא לאחר הזדככותו המוקדמת. דבר זה נרמז בכך שגדולתו הייתה ב'בניין' ו'בשנים'. שני אלה מציינים את מושגי המקום והזמן, גדרי העולם הגשמי. בכך הייתה גדולתו של הבית השני – בקדושה שבאה דווקא מצד העולם הגשמי.
אולם מאחר שגם בבית השני הייתה רק מעלה אחת – נחרב. הבית השלישי, שייבנה במהרה בימינו, ישלב את שני היתרונות של הבית הראשון והשני, ולכן יעמוד לנצח.
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
