הכול כינו אותו 'שמשון המתמיד'. הוא למד אצל רבי משה מקיצס, שהתגורר במז'יבוז', עירו של הבעל-שם-טוב. רבי משה הקדיש את כל עיתותיו ללימוד התורה, ולכן לא טרח מעולם לבקר בבית-מדרשו של הבעש"ט. חס היה על ביטולה של תורה.
יום אחד הקשה שמשון קושיה עצומה בגמרא. שבועיים נטרד רבי משה בקושיה ולא הצליח לתרצה. כעבור שבועיים, בליל שבת-קודש, ראה בחלומו את הבעש"ט לומד בגמרא המדוברת, ובלימודו פותר את הקושיה.
הוא התעורר נרעש כולו ורצה להבטיח שיזכור את התירוץ. ליל שבת עכשיו, אסור לכתוב או להדליק נר. הוא התלבש, יצא והגמרא בידו לרחוב ועיין בה לאור הירח. שוב ושוב שינן את התירוץ, ולא פסק מלהתפעל מעומק ההסבר.
באותה שבת חש משיכה עזה ללכת לבית-מדרשו של הבעש"ט. בשעת המנחה כבר לא היה יכול להתאפק. הוא נכנס פנימה ועמד בפינה. עברו כמה רגעים, והנה הבעש"ט מזכיר את דברי הגמרא המוקשים ומתרצם להפליא, בדיוק כפי שתירץ לו בחלומו!
בקושי הצליח רבי משה לעמוד על רגליו, ואז שמע את הבעש"ט מוסיף ואומר, כי לעיתים מה שנראה בעינינו ביטול תורה הוא המביא באמת לידי קיום התורה… רבי משה הבין שהדברים מכוּונים אליו. מיד בצאת השבת ניגש אל הבעש"ט והביע את רצונו להימנות עם חסידיו.
יום אחד בא אל הבעש"ט יהודי אמיד מהעיר קמיניץ, ר' אהרון שמו. הוא בא לבקש חתן בן-תורה לבתו. שלחו הבעש"ט אל רבי משה מקיצס, ורבי משה בחר בעבורו את שמשון המתמיד. שמשון הסכים לשידוך בתנאי אחד: שיוכל לשבת על התורה כל ימיו.
בהגיע מועד החתונה נסע שמשון עם רבו לקמיניץ, והחתונה נערכה ברוב ששון ושמחה. אחרי החתונה ישב החתן כל היום בבית-המדרש ועסק בתורה. כך עברה השנה הראשונה, לשמחת כל הצדדים.
יום אחד החלו חברותיה של האישה הצעירה להקניטה. הן סיפרו על הרווחים הגדולים שצברו בעליהן במסחרם, בעוד בעלה יושב בבית-המדרש. החלה האישה ללחוץ על בעלה לצאת לעולם המסחר. היא רתמה למשימה גם את אביה ועוד בני משפחה. החתן ניסה להסביר כי התורה היא הסחורה הטובה ביותר, וכי רק בתנאי זה הסכים לשידוך, אך הללו המשיכו בהפצרותיהם, עד שנאלץ החתן להיכנע.
חותנו מסר לו סחורה, עם מרכבה ומשרתים שילווהו, ושלחו ליריד הגדול בבלטה. כאשר הגיע לבלטה מכר את הסחורה, ומהרווח הוציא סכום נכבד ומסרו למשרתים, בעבור אשתו. הוא אמר שברצונו לנסוע לבדו לאודסה, כדי לקנות סחורה. כששבו המשרתים והכסף בידם, שמחו החותן והאישה הצעירה. הנה, החתן נדבק בחוש המסחר ויצא לעסקים.
עברו שבועות וחודשים, ואין כל ידיעה מהחתן. עברה שנה, והחותן שיגר שניים ממשרתיו למצוא את החתן באשר הוא. הוא מסר בידם מכתב בעבור רב העיר שבה יימצא החתן, בבקשה לקבל מהחתן גט בעבור האישה העגונה.
שני המשרתים עברו מעיר לעיר, חיפשו בבתי-המדרשות ולא מצאוהו. הם הגיעו למסקנה כי כנראה מת או נרצח, וכל מאמציהם לריק. ר' אהרון הבטיח להם שכר נכבד אם יביאו את הגט. החליטו אפוא להוציא במרמה גט חתום כביכול מאת החתן שמשון.
אמרו ועשו. אחד המשרתים בא לעיר רשקוב והזדהה בַשם שמשון. כעבור זמן בא לעיר חברו והחל לשאול אם יש בעיר אברך זר ושמו שמשון, שעיגן את אשתו. מיד הביאו את 'שמשון' אל רב העיר, ושם 'הודה' שהוא אכן החתן הנמלט. הרב דרש ממנו לכתוב גט לאשתו העגונה, והוא נענה.
ה'שליח' מיהר לצאת מהעיר, וכעבור זמן יצא ממנה גם 'שמשון'. השניים חברו זה לזה ושבו לקמיניץ. הגט נמסר לאישה והשניים קיבלו שכר הגון מאת ר' אהרון. עבר זמן והאישה השתדכה עם סוחר, והחתונה נקבעה לעוד שלושה חודשים, ביום הראשון שלאחר שבת נחמו.
במוצאי שבת נחמו ביקש הבעש"ט מרבי משה מקיצס להתלוות אליו לנסיעה. הם עלו אל העגלה והסוסים פתחו בדהרה וגמאו מרחקים. עם שחר עצרה העגלה ליד בית מזיגה. שם, בחצר הבית, נראה האברך ר' שמשון יושב ומרביץ תורה בשני נערים.
ר' שמשון סיפר, כי מאחר שלא היה יכול לשאת את הלחצים לעסוק במסחר, החליט לעזוב את אשתו ולהימלט למקום שבו לא יטרידוהו. הוא מצא לו פרנסה מהלימוד עם שני הנערים האלה, וכך היה יכול להגות בתורה באין מפריע.
"האם אתה יודע כי אשתך עומדת להינשא מחר לאדם אחר, על סמך גט מזוייף?", שאל הבעש"ט.
ר' שמשון נחרד. "בוא עמי מיד ובעזרת ה' נמנע את המעשה הנורא", הורה לו הבעש"ט.
עלה ר' שמשון לעגלה והם יצאו מיד לקמיניץ. שם הורה הבעש"ט לקרוא לרב העיר ולמשרתים שהביאו את הגט. בבואם, החל הבעש"ט לחוקרם, וכעבור שעה קלה הודו כי זייפו את הגט. או-אז הציג הבעש"ט את הבעל האובד – ותיהום כל העיר.
את סעודת החתונה הציע הבעש"ט לתת לעניי העיר, ולר' שמשון ואשתו המליץ לחזור לחיי השלווה שהיו במעונם. "לקחתם אותו לחתן בתנאי שיעסוק בתורה", אמר הבעש"ט לר' אהרון. "שמרו על התנאי ותרוו רוב נחת מהזוג הצעיר".
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
