אליזבט קובלר-רוס היא אחת הפסיכיאטריות הנודעות בעולם. מחקריה בנושאי ההשלכות הפסיכולוגיות של אבל נלמדים בכל מקום בעולם. מעט פחות מזה ידועים מחקריה הנוגעים למה שנקרא – "החיים שלאחר המוות". למעלה מעשרים שנה חקרה ברצינות רבה מאוד את הנושא בשיטות מחקר מדעיות למהדרין, ובסופן היא מסכמת: "אני יודעת מעבר לכל צל של ספק כי החיים ממשיכים לאחר המוות הפיזי".
כמותה, מדענים רבים נוספים, ידועים פחות או יותר, עוסקים בחקר התופעה הנקראת "סף-המוות", במהלכה אדם שנחשב למת או לכמעט מת קליני – נחשף לחוויה רוחנית עליה מדברים מיליוני אנשים בעולם. כולם מצביעים אל אלמנטים משותפים של "שאיבה" או "גלישה" אל תוך מנהרה שבסופה אור גדול ורחום, המשוחח עמם במחשבה; על פריסת תמונות מהירה מחייהם ועל קבלת החלטה אם לשוב אל הגוף אם לאו.
במקורותינו מתייחסים אל התופעה כמובנת מאליה. המסרים המתקבלים מן העולם הבא קבילים על חז"ל כעדות מהימנה שנגבתה מפיו של אדם בעולם הזה. כיום, אנו חיים בתקופה בה כבר אין למדע כל בעיה עם הנושא העתיק. השאלה היא רק מה המשמעות של הנושא לחיינו אנו, כאן ועכשיו?
מעבר לנקודת ההתייחסות השגרתית של התובנה כי אדם עתיד לתת דין וחשבון על מעשיו, עולה וזורחת תובנה חדשה-ישנה, ההולכת וצוברת תאוצה ככל שחולף הזמן ומתקרבים לתקופה בה החיים "שלפני" והחיים "שאחרי" יחווירו שניהם לעומת עצמה כבירה של חווית חיים חדשים לחלוטין: חוויה שהיתה לגמרי לא מוכרת, לא כאן ולא "שם": חיים נצחיים בגוף, שהמוות הביולוגי איננו מאיים עליו עוד. התקופה שלאחר תחיית-המתים.
מעבר לכך, שלמדענים העוסקים בנושא ברור היום כי "החיים" (הנשמה) ממשיכים להתקיים – הרי גם גלוי וידוע כי הגוף החי מתפתח (בתנאים המתאימים) מתא אחד בודד, מיקרוסקופי, המכיל כמות זעירה להדהים של חומר גנטי כולל-כול. מה מונע, אפוא, מפיתוחו של גוף חדש-ישן, שיתבסס, כפי שמתארים חז"ל, על שארית חומר ששרד מהגוף הישן?
איננו יודעים כיצד בדיוק יתרחש תהליך תחיית-המתים או אחרת. גם אין לנו ספק כי מדובר בתהליך רוחני, שיתחולל רק בגאולה ולא לפני כן. אך מה שבטוח, המחקרים המדעיים בנושא מקרבים את הרעיון גם אל ההיגיון האנושי.
התוכן באדיבות:
הגאולה מעניין ועכשווי
© כל הזכויות שמורות
